כבר תקופה ארוכה שאני מתכוונת לכתוב לכם, אך הייתי שרויה בחוסר וודאות לגבי שנה הבאה, מה שהקשה עלי, והעדפתי לא לכתוב. 5 שנים בשליחות זה המקסימום האפשרי, אך לא כל השליחים נשארים 5 שנים. כיוון שאני מרגישה טוב מאוד בבית-הספר בווילנה, ומסתדרת מצוין עם חברתי לשליחות ועם המורים וההנהלה כאן, היה נראה לי מובן מאליו שאני נשארת לשנה החמישית. לא אלאה אתכם בפרטי העניינים שגרמו לי לחיות בחוסר וודאות לגבי המשך שליחותי לשנה החמישית. בסופו של עניין הוחלט בשבוע שעבר שאני וחברתי אלה נשארות כאן בבית-ספר "שלום עליכם" בווילנה, ליטא, בשנה הבאה.
אחד הדברים שמאוד רציתי לעשות החל מהימים הראשונים שהגעתי לשליחותי, עוד לפני 4 שנים. היה לנסוע לפולין, ולהגיע גם לאזור גליציה המזרחית, לראות את המקומות שמהם הגיעה אמי לישראל בשנת 1934 לפני המלחמה. בשנה שעברה יצאתי עם כתה יא' מבית-הספר ל"מצעד החיים" בפולין. כיוון שלמסע הזה הייתה מטרה אחת חשובה, ביקרנו באושוויץ, בוורשה, וצעדנו במצעד החיים. לא הספקנו להיות בקראקוב, והזמן ששהינו בוורשה היה קצר מאוד. השנה נסעתי בחודש אפריל עם חברה לפולין. יצאנו באוטובוס מווילנה לקראקוב. האוטובוס יצא בשעה 17.00 אחר-הצהריים, והגיע לקראקוב בבוקר השכם, כ-13 שעות נסיעה. לא קל, אבל מעניין וזול מאוד. דרך אגב האוטובוס הזה המשיך לווינה-אוסטריה , ומשם לרומא-איטליה. בקראקוב שהינו שלושה ימים ושלושה לילות. קראקוב היא עיר מעניינת ויפה. היא לא הופצצה במלחמת העולם לכן נשארו בה הרבה אתרים שלמים, העיר העתיקה, מצודות המלכים הפולנים, האזור היהודי קז'ימייז' שפעם היה מחוץ לעיר וכיום הוא אתר תיירות במרכז העיר, ובו מספר בתי כנסת ששרדו, ומשמשים עדות אילמת לקהילה יהודית תוססת וגדולה שחייתה במקום.
כמובן צילמתי תמונות רבות במקומות הללו. ואני מקווה להכין מצגת על כל אחד מן האתרים. ביום השני לשהותנו בקראקוב, החלטנו לנסוע לזאקופנה. על המקום הזה שמעתי פעמים רבות מאמי, שחיה בגאליציה, באזור טרנופול, בעיר סקאלאט. היא סיפרה לי שלזאקופנה היו נוסעים כל האנשים העשירים, כדי לעשות סקי, להירגע, ולהיות בעיירת נופש בהרים. היא כמובן לא יכלה להגיע לשם, איך יכולה ילדה מבית עני להגיע לזאקופנה. זה היה חלום. 
לפני מספר שנים קראתי ספר "כרמי שלי" שנכתב על-ידי מרים עקביא, ילידת קראקוב, ובת למשפחה יהודית ענפה שישבה בעיר במשך מאות שנים ורובה נספתה בשואה. בספר זה היא משחזרת את החיים של משפחה יהודית בקראקוב מסוף המאה ה-19 ועד מלחמת העולם השנייה. בין שאר הנושאים שהיא מתארת בחיי היהודים היה נסיעות לעיר הנופש בערים זאקופנה. היא מתארת, נוף הרים שובה לב, פלג מים זכים, והרבה חופש. אני יודעת שלרבים מאיתנו שגדלו בארץ אחרי מלחמת העולם השנייה, פולין מסמלת את מחנות ההשמדה, אך היו שם גם חיים. אמי באה משם מן החיים. אמנם משפחתה נכחדה שם, אך היו שם גם חיים.
מאז שאני זוכרת את עצמי, קראתי כל מה שמצאתי שהיה קשור בשואה. זה קורה לי גם כיום. אחד הספרים שזכורים לי מאז ילדותי וקראתי אותו גם במהדורה המחודשת שלו בשנים האחרונות הוא "מאה ילדים שלי" של לנה קיכלר זילברמן. היא סיפרה סיפור אמיתי, כיצד החלה לטפל בתום המלחמה בילדים שהצליחו לשרוד את המלחמה ויצאו מן המחבוא במקומות שונים כולם נאספו בעיר הגדולה, ולאחר זמן מה כאשר לא יכלה להחזיק אותם יותר בעיר, היא העבירה אותם בעזרת אנשים נוספים לזאקופנה שם הקימה בית ילדים טיפלה בהם והחלה להחזיר להם את האמונה בחיים ובאדם. בסופו של דבר הילדים הגיעו לישראל. והיא כתבה גם את סיפורם בארץ בספר "המאה לגבולם".
ובכן, אותי מאוד סיקרן לראות את המקום הזה, זאקופאנה. בפולין אתה יכול לראות שרידי חיים יהודיים כמעט בכל מקום. אם זה בית-כנסת או בית קברות ששרד למרות הכל, בקראקוב, או בוורשה. או שאתה מדמיין את חיי היהודים בפולין. לפני המלחמה היו בפולין לא פחות משלושה וחצי מליון יהודים.
בסופו של דבר הגעתי לזאקופאנה. נהג המונית שאמור היה לקחת אותנו לתחנת האוטובוסים, הציע שניקח מונית. לאחר שביררתי את המחיר שהוא מבקש כדי לקחת אותנו לשם, התברר לי שזהו מחיר שאוכל לעמוד בו. החלטתי לעשות את הטיול הזה בגדול. לקחנו את המונית לכל היום. זו הייתה החלטה טובה מאוד. היום הזה היה אחד היפים בטיול הזה. ראינו כל מה שאפשר לראות ביום טיול כזה. עצרנו בדרך לראות מה מוכרים בחנויות על הדרך: עורות של חיות תלויים על חבלים, נעלי-בית שאצלנו בבית קראו להם פנטופלס, גם כאן יכולת לראות שלטים בצדי הדרך המכריזים על מכירת פנטופלה, שאלתי את נהג המונית מה זה, והוא אמר שבאזור הזה יש הרבה בתי חרושת לנעלי בית.
שטיחים מחתיכות עור, עבודות יד, תיקי עור, כפפות, כובעי פרווה ועוד ועוד.
בצידי הדרכים נראו בתי הכפרים על שולי ההרים עם הגגות המשולשים המיוחדים לימי השלג הקרים.
זאקופנה, היא אכן עיר נופש וסקי. אנחנו הגענו בסוף עונת הסקי, אך עדיין ניתן לראות את הפסגות המושלגות, ואת אחרוני הגולשים במגלשות הענק בשולי ההרים.
הטיול לפולין כלל עוד ימים רבים וחוויות נוספות. בחרתי להתמקד הפעם בזאקופנה וגם הכנתי מצגת על המקום הזה. אני מבטיחה להביא לפחות עוד מצגת או שניים, עד שאגיע לארץ.
גם לגאליציה המזרחית, כיום באוקראינה הגעתי השנה במאי, עם תלמידי כתה ט' שלנו, זה היה "מסע שורשים", גם כאן חיפשנו את שרידי החיים בעיירות היהודיות הרבות. לי זו הייתה חוויה אישית מרגשת במיוחד, עברתי בטרנופול עיר המחוז שממנו באה אמי לארץ. מבחינתי כל עיר שבה שהינו סימלה את המקום שממנו באה אימי. לבוב, טרנופול, ברודי, ברדיצ'ב, מז'יבוז ואחרות. ובמקום אחד גם סיפרתי לתלמידים את סיפורה של משפחת אמי ואחותה אילנה שגם היא הגיעה לישראל ברגע האחרון בשנת 1939, מגאליציה המזרחית, המשפחה הייתה פולנית, למרות שנולדו בתקופה בה השטח היה אוסטרו-הונגרי, ואחר-כך עבר לפולין, ואחר-כך עבר שוב לאוקראינה.
על המסע לאוקראינה תוכלו למצוא פרטים בבלוג שהכנתי לאמי
אני מגיעה לארץ ב21 ביוני, אשמח לראות כל אחד מכם.
מספר הטלפון שלי יהיה כרגיל בארץ 052-3792469
להתראות
דודה
יהודית גרעין-כל
לפני מספר שנים קראתי ספר "כרמי שלי" שנכתב על-ידי מרים עקביא, ילידת קראקוב, ובת למשפחה יהודית ענפה שישבה בעיר במשך מאות שנים ורובה נספתה בשואה. בספר זה היא משחזרת את החיים של משפחה יהודית בקראקוב מסוף המאה ה-19 ועד מלחמת העולם השנייה. בין שאר הנושאים שהיא מתארת בחיי היהודים היה נסיעות לעיר הנופש בערים זאקופנה. היא מתארת, נוף הרים שובה לב, פלג מים זכים, והרבה חופש. אני יודעת שלרבים מאיתנו שגדלו בארץ אחרי מלחמת העולם השנייה, פולין מסמלת את מחנות ההשמדה, אך היו שם גם חיים. אמי באה משם מן החיים. אמנם משפחתה נכחדה שם, אך היו שם גם חיים.
מאז שאני זוכרת את עצמי, קראתי כל מה שמצאתי שהיה קשור בשואה. זה קורה לי גם כיום. אחד הספרים שזכורים לי מאז ילדותי וקראתי אותו גם במהדורה המחודשת שלו בשנים האחרונות הוא "מאה ילדים שלי" של לנה קיכלר זילברמן. היא סיפרה סיפור אמיתי, כיצד החלה לטפל בתום המלחמה בילדים שהצליחו לשרוד את המלחמה ויצאו מן המחבוא במקומות שונים כולם נאספו בעיר הגדולה, ולאחר זמן מה כאשר לא יכלה להחזיק אותם יותר בעיר, היא העבירה אותם בעזרת אנשים נוספים לזאקופנה שם הקימה בית ילדים טיפלה בהם והחלה להחזיר להם את האמונה בחיים ובאדם. בסופו של דבר הילדים הגיעו לישראל. והיא כתבה גם את סיפורם בארץ בספר "המאה לגבולם".
ובכן, אותי מאוד סיקרן לראות את המקום הזה, זאקופאנה. בפולין אתה יכול לראות שרידי חיים יהודיים כמעט בכל מקום. אם זה בית-כנסת או בית קברות ששרד למרות הכל, בקראקוב, או בוורשה. או שאתה מדמיין את חיי היהודים בפולין. לפני המלחמה היו בפולין לא פחות משלושה וחצי מליון יהודים.
בסופו של דבר הגעתי לזאקופאנה. נהג המונית שאמור היה לקחת אותנו לתחנת האוטובוסים, הציע שניקח מונית. לאחר שביררתי את המחיר שהוא מבקש כדי לקחת אותנו לשם, התברר לי שזהו מחיר שאוכל לעמוד בו. החלטתי לעשות את הטיול הזה בגדול. לקחנו את המונית לכל היום. זו הייתה החלטה טובה מאוד. היום הזה היה אחד היפים בטיול הזה. ראינו כל מה שאפשר לראות ביום טיול כזה. עצרנו בדרך לראות מה מוכרים בחנויות על הדרך: עורות של חיות תלויים על חבלים, נעלי-בית שאצלנו בבית קראו להם פנטופלס, גם כאן יכולת לראות שלטים בצדי הדרך המכריזים על מכירת פנטופלה, שאלתי את נהג המונית מה זה, והוא אמר שבאזור הזה יש הרבה בתי חרושת לנעלי בית.
שטיחים מחתיכות עור, עבודות יד, תיקי עור, כפפות, כובעי פרווה ועוד ועוד.
בצידי הדרכים נראו בתי הכפרים על שולי ההרים עם הגגות המשולשים המיוחדים לימי השלג הקרים.
זאקופנה, היא אכן עיר נופש וסקי. אנחנו הגענו בסוף עונת הסקי, אך עדיין ניתן לראות את הפסגות המושלגות, ואת אחרוני הגולשים במגלשות הענק בשולי ההרים.
הטיול לפולין כלל עוד ימים רבים וחוויות נוספות. בחרתי להתמקד הפעם בזאקופנה וגם הכנתי מצגת על המקום הזה. אני מבטיחה להביא לפחות עוד מצגת או שניים, עד שאגיע לארץ.
גם לגאליציה המזרחית, כיום באוקראינה הגעתי השנה במאי, עם תלמידי כתה ט' שלנו, זה היה "מסע שורשים", גם כאן חיפשנו את שרידי החיים בעיירות היהודיות הרבות. לי זו הייתה חוויה אישית מרגשת במיוחד, עברתי בטרנופול עיר המחוז שממנו באה אמי לארץ. מבחינתי כל עיר שבה שהינו סימלה את המקום שממנו באה אימי. לבוב, טרנופול, ברודי, ברדיצ'ב, מז'יבוז ואחרות. ובמקום אחד גם סיפרתי לתלמידים את סיפורה של משפחת אמי ואחותה אילנה שגם היא הגיעה לישראל ברגע האחרון בשנת 1939, מגאליציה המזרחית, המשפחה הייתה פולנית, למרות שנולדו בתקופה בה השטח היה אוסטרו-הונגרי, ואחר-כך עבר לפולין, ואחר-כך עבר שוב לאוקראינה.
על המסע לאוקראינה תוכלו למצוא פרטים בבלוג שהכנתי לאמי
אני מגיעה לארץ ב21 ביוני, אשמח לראות כל אחד מכם.
מספר הטלפון שלי יהיה כרגיל בארץ 052-3792469
להתראות
דודה
יהודית גרעין-כל
הניחו את הסמן על המלים או על התמונה שלמטה, לחצו על העכבר הימני, בתיבה שתפתח לחצו באמצעות העכבר השמאלי על "פתח בחלון חדש, וחכו מספר שניות עד שתעלה המצגת המבוקשת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה