גלרית תמונות מצעד החיים

תלמידי בית ספר "שלום עליכם" מווילנה
במצעד החיים בפולין  מאי 2005 פרוייקט "חפציבה" 

כדי להגיע לגלריה לחצו כאן 

תלמידי בית הספר בוילנה בשער מחנה אושוויץ-בירקנאו


מצעד החיים בפולין

שלום חברים
עבר כבר שבוע מאז חזרתי מן המסע לפולין, ועשרה ימים מאז הצעדה עם התלמידים מבית-ספר "שלום עליכם" מווילנה, ליטא, לכיוון אושוויץ-בירקנאו.
כאשר נודע לי לפני כמה חודשים שיש אפשרות לנסוע ל"מצעד החיים" עם תלמידים שלנו, מיד אמרתי שאני מעוניינת להצטרף למסע הזה. הרבה שנים רציתי לצאת לפולין. בשם האהבה וההערכה לאימא הפולנייה שלי, ברטה קליינר, אמי באה לארץ מגאליציה המזרחית, היום אזור שנמצא באוקראינה בקרבת הגבול עם פולין, היא נולדה בכפר קטן בשם שצ'בקי (לאחר חיפושים ממושכים מצאתי אותו במפה) בשנת 1912, השטח אז אזור השייך לאוסטריה. בשנות ילדותה חוותה את מלחמת העולם הראשונה, את הרעב, גיוס האב לצבא האוסטרי, מות שני אחים כתוצאה מהרעב והמחלות. כיוון שלא היו הרבה יהודים בכפר עקרה המשפחה את מגוריה לעיר סקאלאט ליד טרנופול כדי לאפשר לילדים ללמוד בבית-ספר עם יהודים. באותה תקופה השטח היה כבר שייך לפולין. שם גרה המשפחה כ-7 שנים. לאמי היו בארץ הרבה חברים מן העיר הזו. כאשר בגרה אמי, עברה לעיר הגדולה, היא הגיעה לטרנופול ושם הצטרפה להכשרה של קבוצת "גורדוניה". אמי הגיעה לארץ בשנת 1934, 5 שנים לפני הפלישה הגרמנית לפולין. היא השאירה בפולין משפחה, אב אם, אח נשוי עם שני ילדים, ואחות. כאשר הגיעה אמי לארץ עם קבוצת גורדוניה לקיבוץ חולדה היא הבינה מהר מאוד שבקיבוץ לא תוכל לקבל כסף תמורת עבודתה, לה נותרה עוד משימה חשובה לשלוח כסף להורים למחייה, ולהוציא את אחותה אילנה מפולין באופן דחוף. אמי עזבה את הקבוצה בחולדה ועברה לכפר הנוער בן-שמן לעבוד ולהרוויח כסף. את האחות הצליחה אמי להביא לארץ ברגע האחרון. אילנה הגיעה לארץ באנייה האחרונה של האצ"ל, בשנת 1939, הייתה צעירה ויפה, והתגייסה לאיי. טי.אס הבריטי במלחמת העולם השנייה אילנה הייתה נהגת משאית, במשך כמה שנים, בשיירות הבריטיות שנעו ממצרים לסוריה, דרך ארץ-ישראל.

שאר המשפחה נשארה בפולין, מבחינתנו הילדים שגדלו בארץ הם נשארו דמויות מתוך התמונות שתלויות על הקיר. כשאילנה עזבה את פולין היא הצטלמה עם האב האם, והאח ומשפחתו. כך נשארה לנו תמונה של המשפחה. מה עלה בגורלם? כנראה נרצחו ביער הסמוך למקום מגוריהם. מה עלה בגורל משפחת האב שהיו לו 11 אחים? כנראה אותו גורל. אני נולדתי 4 שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, ובן-דודי, בנה של אילנה נולדה שנה לפניי. שנינו קרויים על שם ההורים. פנחס ויהודית. במשך שנים לא נשאתי את השם יהודית, אלא בתעודת הזהות, כל מי שהכיר אותי קרא לי דוּדָה. אני חושבת שאמי לא יכלה לקרוא לי באמת בשם אמה למרות שהעניקה לי את השם הזה, היא קראה לי דודה או דודינקה. כאשר יצאתי לשליחות ברוסיה, החלטתי לחזור לשם הרשמי שלי, כאן קוראים לי יהודית. היו לכך כמה סיבות. השם יהודית או יודית כפי שהם קוראים לי מוכר כאן וקל לביטוי, להתחיל להסביר את הכינוי דודה היה לי יותר מסובך. מלבד זאת כנראה שהגיע הזמן להיקרא על שם סבתי שנרצחה אי שם בפולין, אותה לא הכרתי כמובן.

אני לא יודעת למה העמסתי על גבי את המטען הזה כל השנים, אחי ואחותי לקחו את הנושא הזה בצורה אחרת לגמרי. אבל לא לכל דבר יש הסבר, אני חשה את הקשר הפולני הזה הרבה שנים. זו הסיבה שנמשכתי למזרח אירופה. במשך שנים דיברתי עם אמי על האפשרות להגיע למקומות הללו. היא הנידה ראשה בביטול ואמרה שאין סיכוי, כי איזור טרנופול- לבוב נמצא באוקראינה, במשך שנים "מעבר למסך הברזל" . ובכן, אני כבר שנה שלישית בשליחות. שנתיים בסן-פטרבורג, והשנה התקרבתי יותר לאזור פולין. גם בלרוס ולטביה מעניינות אותי בגלל קשר לסבא השני שלי, אותו לא הכרתי אבל הוא הגיע לארץ ישראל עם הגדודים העבריים והיה בין ראשוני ההתיישבות בארץ. אבל זה לספור אחר.

מצטערת שהעמסתי גם עליכם את הסיפור המשפחתי שלי. אבל הסיפור השתחל לכאן באופן טבעי, כי בכל דקה במסע הזה לפולין חשבתי על אמי ומשפחתה ועל האחרים כמובן.
הגעתי עם תלמידי לוורשה באוטובוס ישיר בתחבורה ציבורית לוורשה. יש כאן חברה שיש לה קווים בכל אירופה, יורוליין. 8 שעות נסיעה מווילנה והגענו לוורשה, בירת פולין. מחיר הכרטיס הלוך וחזור, עם הנחה פחות ממאה דולר. כיוון שהגענו יום לפני כולם, סידרו לנו מלון במרכז וורשה, לא רחוק ממלון נובוטל, שבו פתחו מרכז אוכל לכל הקבוצות שנמצאות באיזור וורשה. שם אכלנו ארוחת ערב ושם פגשנו קבוצות גדולות מאוד של יהודים שהגיעו מצרפת. באותו ערב הצלחנו לטייל במרכז וורשה, הלכנו ל "ככר שלושת הצלבים" לחלק מכם לא צריך להרחיב, ולאחרים אומר שאנחנו גדלנו על הספר "מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים" ובשנים האחרונות אני גם ערכתי סרט ווידאו עם רמי הוכמן, שאביו היה ממוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים, והוא הספיק לעשות איתו טיול שורשים בפולין. בהמשך טיילנו ברחוב מחודש שבו יש בתי קפה ומסעדות ונקרא נובי סווייט.
למחרת 04.05.2005 חברנו אל הקבוצה הגדולה שהגיעה מכל רחבי ברית-המועצות לשעבר, הגיעו אנשים מקאזאן, מקישינב, מזפרוז'ה, ממוסקבה ועוד. חלק מהאנשים נסעו ברכבות ובאוטובוסים 30-48 שעות, מסע ארוך ומייגע.
היום הראשון בוורשה התחיל לא טוב, היה גשם, מבחינה ארגונית היו כמה תקלות, ובכל אופן הצלחנו להיות בבית-הקברות הענק בוורשה, באזור גטו וורשה ראינו את המצבה הענקית לזכרם של לוחמי הגטו, את איזור הבונקר שממנו הוצאו הלוחמים האחרונים, האומשלגפלאץ, הככר ממנה נשלחו תושבי הגטו למחנות.
בערב השתתפנו בעצרת המרכזית ליד המצבה ללוחמי הגטו, הטקס הזה נוהל ברובו בצרפתית השנה, ורק קטע קטן ממנו היה באנגלית. פה ושם נשמעו גם מלים עבריות וגם שירתו של דודו פישר בעברית.
ביום חמישי 05.05.05 יום השואה בישראל, התקיים "מצעד החיים" ואחר-הצהריים העצרת המרכזית באושוויץ בירקנאו. אנחנו יצאנו ברכבת מוורשה לאושביינצ'ים, לשם כך קמנו מוקדם מאוד בבוקר. ב-7 בבוקר הרכבת יצאה, והגענו לאזור אושוויץ בשעה 11.30 . אתם וודאי מתארים לכם את התחושה המוזרה לנסוע ברכבת לאושוויץ..... אבל כמובן להבדיל אלף אלפי הבדלות....... רבים שלחו SMS לחברים: אני ברכבת לאושוויץ......
יחד עמנו ברכבת היו כ-2000 איש וכולנו התחלנו את המצעד מתחנת הרכבת ועד למחנה אושוויץ בירקנאו. היה מאוד מרגש להגיע לפתח המחנה ולשמוע ברקע את הרמקולים הגדולים שבהם קורא דודו פישר שמות אנשים שנספו בשואה, מכל העולם ביניהם גם אנשים מליטא, תלמידי ורבים אחרים בקבוצת "אורט רוסיה", אליה היינו שייכים הקשיבו לשמות ושמעו שמות של אנשים שמקום מוצאם מליטא, רוסיה, רוסיה הלבנה, פולין, הונגריה ועוד ועוד.
בתוך המחנה, כאשר אתה עומד על פסי הרכבת ומדמיין לך את האלפים שהגיעו לכאן בקרונות המשא ונשלחו לסלקציה, ורבים מהם נשלחו לתאי הגזים מיד, אינך יכול שלא להזדעזע מהגודל. ושום תמונה שראית אי פעם לא מצליחה להעביר את מימדי המחנה וממדי האסון, רק כנמצאים במקום מבינים את גודל השיטה וממדי ההשמדה.
פולין עכשיו יפה, ירוקה, הכל צומח ופורח, המקום נראה שקט ופאסטורלי, לרגעים אתה יכול לשכוח ולהתפעל מהנוף הנשקף בטיסת הרכבת או במחנה עצמו, ואז השרידים של המשרפות המפוצצות, הגדרות החשמליות, המצבות, הצריפים, הבלוקים, המראות שצברת כל השנים בסרטי יום השואה וימי הזכרון. הסיפורים של הניצולים, המחשבה על האנשים, הנשים והילדים, שכל אחד מהם היה עולם ומלואו ויכול היה להעמיד משפחות שלמות של אנשים שהיו ממשיכים את חייו. והלב נחמץ ובוכה.
אתם ראיתם את העצרת בטלוויזיה, אנשים סיפרו לי שהיה מאוד מרגש לשמוע את ראש הממשלה אריאל שרון , ואת הרב לאו ואחרים. אנחנו השתתפנו, היינו במקום, אבל בגלל הגודל המרחק שבו עמדנו וכמות האנשים היה קשה מאוד לשמוע הכל ולהתרגש, שמענו היטב את דברי ראש הממשלה, וגם אחר-כך בערב העלינו שוב את דבריו בשיחות עם התלמידים. ההשתתפות הייתה חשובה, הכמות הגדולה קצת פגמה.

למחרת בבוקר חזרנו למוזיאון באושוויץ , היינו חייבים לסגור את המעגל עבור התלמידים ולקשר את הכל ביחד, לא היה לנו מספיק זמן לראות הכל. אבל ראינו הרבה מן המוצגים, כדי לתת לתלמידים את התחושה שהכל אכן קרה, יש כאן עדויות חיות. ביקרנו במוזיאון היהודי, בביתן של ערימות המוצגים המזעזעות:המזוודות עם השמות והתאריכים, הפרוטזות, המשקפיים, כלי האוכל, השערות, הנעליים. בחדר יזכור, ערכנו אזכרה קטנה משלנו. ראינו את המחנה את הגדרות החשמליות הכפולות, את קיר המוות, את המשרפות, את השער המפורסם ועליו הכתובת "העבודה משחררת".
באותו יום נאלצנו לצאת מוקדם כדי להגיע לפני כניסת השבת למלון שלנו בוורשה.
לא הספקנו לבקר בקראקוב, שמענו שזו עיר יפה במיוחד ושם גם יש הרבה שרידים של הקהילה היהודית. המרחק מאושוויץ לוורשה, כמעט כמו המרחק מווילנה לוורשה. נסענו כ-7 שעות.
המלון שלנו, מלון 500 בו השתכנו חברי הקבוצה, שכן על אגם, מרחק של כשעה נסיעה מוורשה. מקום פסטורלי ומרגיע. נשארה לנו השבת למנוחה. תלמידנו היו זקוקים למנוחה הזו. וכדרכם של צעירים, הם התחברו זה עם זה, נפגשו ובילו יחד, גם המפגשים הללו של נוער יהודי מכל רחבי ברית-המועצות לשעבר היו מעניינים מאוד, נוצרו חברויות ולמחרת בבוקר היה קשה להיפרד.
במוצאי שבת הצלחנו עוד לתפוס קצת מוורשה – העיר העתיקה, מה שהשאיר טעם של עוד.
אני רוצה לחזור לוורשה, לקראקוב. מקווה שאוכל לעשות זאת במהלך השנה הבאה. ככל הנראה אני נשארת כאן, בווילנה. המסע הזה מבחינתי היה חשוב ביותר. בתחילת שנה הבאה אני מתכננת להגיע לרוסיה הלבנה, חשוב לי לבקר במינסק, בבוברויסק מקום הולדתו של ברל כצנלסון, מקום בו פעל גם הסבא שלי, וחבר למשפחת כצנלסון. עוד לא הייתי בדווינסק מקום הולדתו של סבי, היום עיר שניה בגודלה בלטביה, דאוגבפילץ- מרחק כמה שעות מווילנה.

אשלח לכם כמה תמונות מן המסע.

להתראות
דודה
יהודית גרעין-כל

ביקור הנשיא קצב בוילנה והטקס בפונאר

שלום לכל החברים 19/10/05

אני שמחה לכתוב לכם שוב כפי שהבטחתי. אתם כבר יודעים שאני לא כותבת כאשר אני לא ממש מרגישה טוב, כי אני אוהבת לכתוב מכל הלב. אז באמת בחודש הראשון כאן, הרגשתי לא כל-כך טוב. אבל עכשיו הכל כבר מאחוריי. עברנו כאן הרבה אירועים, ביקר בווילנה נשיא המדינה שלנו- מר משה קצב. הוא הרשים את המארחים שלו כאן. הוא התקבל בכבוד רב אצל נשיא ליטא ואלדאס אדמקוס, נערכה ארוחת-ערב מפוארת בארמון הנשיא, והשתתפו בה אנשים נבחרים מן הקהילה. למחרת היה אירוע גדול בבית-הכנסת. סוף סוף פתחו את בית-הכנסת ובחגים שוב מתפללים כאן בבית-הכנסת הגדול שנבנה בתחילת המאה. הורידו את הניילונים מן הכניסות.
בבית-הכנסת הנשיא נפגש עם אנשי הקהילה היהודית. אנחנו כמובן נכחנו באירוע זה עם רבים אחרים. לאחר הנאומים, הוא שוחח עם כמה אנשים באופן אישי. ובהזדמנות הצלחנו ללחוץ את ידו ולהחליף איתו כמה מילים. אצרף לכם תמונה כדי שתאמינו. מבית-הכנסת יצאו הנוכחים לאזכרה הממלכתית בפונאר, מקום ביער במרחק מספר קילומטרים מווילנה בו נרצחו 70,000 יהודים מווילנה ומקומות נוספים בליטא, ע"י הנאצים ועוזריהם המקומיים. האזכרה הייתה מאוד מרשימה. נאומו של הנשיא היה מאוד מרגש, הוא דיבר על הפרטיזנים ועל אבא קובנר ועל הקריאה למרד בנאצים שיצאה מגטו ווילנה.
כיוון שיש לי קשר עם רגינה קופילביץ שהיא מדריכת תיירים ודוברת ליטאית רוסית אנגלית ועברית, והיא נתבקשה לתרגם את הנאומים של הנשיא ועוד, היא פנתה אליי כדי שאעזור לה לתרגם את הנאומים, כך הזדמן לי לראות את נאומי הנשיאים עוד לפני שהם נאמרו. רגינה הייתה צמודה לנשיא בכל שעות ביקורו, כולל בביקור בפרלמנט הליטאי. רגינה רצתה לגמול לי על העזרה וכנראה שבסוף השבוע הקרוב אצא איתה לאזור דרום ליטא, לעיר נופש וספא שנקראת דרוזקינינקאי, זו העיר שבה היא נולדה, והיא הבטיחה לי בילוי טוב בסוף השבוע הזה.

בבית-הספר בתקופה האחרונה גם אנחנו נמצאים בתקופת החגים. הילדים מאוד אוהבים את הפעולות הקשורות לחגים. יש לנו תוכנית לכל כתה, הילדים לומדים בכל שנה נושא אחר, שרים את שירי החגים, בעיקר הקטנים נהנים מן החגיגה. בראש השנה ערכנו פעילות בשלושת השכבות. עכשיו יש לנו סוכה בבית-הספר, חלק מן השיעורים מתקיימים בסוכה. אנחנו, השליחות מישראל, משולבות היטב בחיי בית-הספר. את הפעילויות החברתיות לשנה זו תכננו כבר בשנה שעברה, יחד עם הסגנית, כל המורים משתלבים בפעילות, הנושאים היהודיים ממלאים תפקיד חשוב מאוד בחיי בית-הספר, החדרים שלנו נמצאים במקום מרכזי בבית-הספר ומהווים מוקד של פעילות לילדים. זו באמת הרגשה טובה ואנחנו בהחלט מרגישות שיש לנו מה לתרום.
לפני כמה ימים התקיים יום המורה ,קיבלתי "דיפלומה" מן התלמידים "מיס ארץ-ישראל". מאד מצא חן בעיניי. אני לא תולה אף תעודה על הקיר. אבל את הדיפלומה הזו תליתי כאן בדירתי.

בסוף השבוע הבא מתחילה חופשת הסתיו אני נוסעת לספ"ב היא סן-פטרבורג שבה חייתי שנתיים. חברי מחכים לי שם. יש לי כבר כרטיסים וגם ויזה. אני נוסעת לריגה באוטובוס ומשם בטיסה לספ"ב. כשאחזור אספר לכם רשמים מן הביקור. אני מאוד מתרגשת לחזור לשם.

ועכשיו נעבור לסיפורי הסתיו. בתקופה האחרונה הנוף מאוד יפה בליטא. חבל שהשמש ברחה לנו ומתחיל להתקרר. יש כאן צבעים ממש משכרים. העצים שבכל תקופת הקיץ, החל מחודש מאי היו ירוקים, החלו להצהיב לפני כמה שבועות, אפשר לראות גוונים שונים של צהוב, כתום, אדום וירוק. העצים משנים את הגוונים בזמנים שונים. חלקם מוקדם וחלקם מאוחר. התוצאה בנוף ממש מרהיבה. לפני כמה ימים, הלכתי לצלם באזור הטירה, שאותה אני רואה מחלוני, מתנוססת על הגבעה. למרות הקור העז, לא וויתרתי לעצמי והגעתי למקום, ידעתי שבעוד כמה ימים הרוח המשתוללת בחוץ, תעיף את העלים והעצים יישארו ערומים, ולא אספיק לתפוס את השלכת הזו. בכל מקום שרק אפשר אני מצלמת את הנוף הזה. צילמתי כמובן עשרות תמונות. אולי מאות. אספתי כמה מהן וערכתי במצגת שאותה אני שולחת אליכם. מקווה שתיהנו. מותר להעביר את המצגת לחברים.

מתגעגעת לכולכם. אגיע לארץ בדצמבר. אך אכתוב עוד לפני כן. אפשר לדבר איתי בסקייפ. אפשר לחפש את שמי dudagarinkol אני כל הזמן על הקו. בכל ערב ובסופי שבוע שבהם אני לא יוצאת לטייל.

להתראות להפעם
שלכם
דודה
יהודית גרעין-כל
וילנה, ליטא

חזרה לסן-פטרסבורג St.Petersburg

שלום חברים יקרים 14/12/05 כסליו תשס"ו


שוב אני כותבת מן הגולה הקרה, מזג האוויר כאן לא הכי נעים בימים אלו. השמש כמעט לא יוצאת, היו כמה ימים של שלג די רציני, הטמפרטורות היו מתחת לאפס גם ביום וגם בלילה. בימים אלו השלג נמס, הטמפרטורות שוב עלו. אבל כאן כשטמפרטורות עולות הכוונה כמובן למעלה או מקסימום 2 מעל האפס ובדרך-כלל בסביבות האפס. אתמול היה כאן אפילו גשם, נדיר בתקופה זו. אני מחכה בקוצר רוח לביקור בארץ החל מסוף דצמבר. אני באה לספוג ימי שמש. אני יודעת שבארץ מחכים לגשם. אבל גם אם יהיה גשם הרי במשך שבועיים אזכה לכמה ימים יפים של שמיים כחולים. בעצם אשהה בארץ שלושה שבועות. שבועיים בחופשה ושבוע אחד בסמינר שיתקיים השנה בישראל. בשנים קודמות היה לנו סמינר כזה במוסקבה.

בחופשת הסתיו שלנו שהתקיימה בימים האחרונים של חודש אוקטובר ובימים הראשונים של נובמבר, טסתי לפטרבורג. מרגע שעזבתי את העיר לפני שנתיים, הרגשתי שאני רוצה לשוב לשם. השארתי שם הרבה חברים. הזמנתי את החברים לכאן. אך למרבה הצער איש מהם לא הצליח להגיע. אזרחי רוסיה צריכים להוציא ויזה כדי להיכנס לארצות הבלטיות. ואם הם נוסעים ברכבת הם צריכים גם ויזת מעבר דרך לטבייה, או דרך בלרוס. בקיצור, ראיתי שהחברים לא מגיעים והחלטתי לנצל את חופשת הסתיו ולהגיע שוב לפטרבורג. על חשבוני כמובן. כיוון שהטיסות הישירות שהיו בקיץ נגמרו, נאלצתי לנסוע באוטובוס לריגה ולטוס מריגה. אני צריכה ויזה לרוסיה מה שעלה לי עוד סכום לא מועט. כששוהים בפטרבורג למעלה משלושה ימים צריך לעשות גם רגיסטרציה, כלומר להירשם באיזשהו משרד, ולקבל חותמת. אם אין לך חותמת כזו ביציאה מן העיר, יש בעיות בשדה התעופה, כשאתה יוצא. זה אומר ששילמתי עוד כשלושים דולר. בקיצור הוצאה לא מבוטלת. אבל היה כדאי. התארחתי אצל נלי חברתי מן התקופה ששהיתי בפטרבורג. היא גרה במרכז העיר מאוד קרוב לנייבסקי פרוספקט, ולגשר של הסוסים. כל מי שהיה אי פעם בעיר הזו ראה את הגשר המדהים הזה.
אני זכיתי לקבלת פנים מאוד חמה גם מן החברים שלי בעיר. וגם מן השמיים. מזג האוויר באותם ימים היה פשוט מקסים, היה קצת קריר אבל השמיים היו כחולים 5 ימים, השמש זרחה, לא ירד שלג. הצלחתי לצלם די הרבה תמונות. יש לי מאות תמונות ממקומות שונים בעיר. אבל החלטתי בימים האחרונים לארגן את התמונות האקטואליות שצילמתי בביקור הנוכחי, למצגת שאותה אני שולחת לכם כאן. לחצו על הקישור, חכו כמה שניות והמצגת תעלה Back to St.Petersburg
התמונות מביאות כמה רשמים מן השבוע הזה. נהניתי מאוד להיות שוב בעיר, חזרתי למקומות מסוימים שרציתי לראות שוב, פגשתי את החברים שחיכו לי, כל אחד מהם הקצה לי זמן. ביום ראשון פגשתי את המועדון לספרות עברית באולפן חלום. זוהי קבוצת אנשים שנפגשתי איתם באופן קבוע בכל יום ראשון. האנשים הללו חיכו לי והיה מאוד נעים לפגוש אותם. אז קבלו את המצגת. אשמח לפגוש אתכם בארץ החל מן התאריך 28/12/05 , אני מגיעה ב26/12, אך אהיה עסוקה בימים הראשונים עם המשפחה. מספר הטלפון שלי יהיה אותו מספר בנייד 052-3792469 אשמח אם תתקשרו גם אתם אליי.
להתראות דודה

שגרה של חורף קר בווילנה

שלום לכל החברים 28.01.2006 כ"ח בטבת תשס"ו

לפני כשבועיים חזרתי לווילנה אחרי ששהיתי בארץ כשלושה שבועות. שבועיים חופשה ושבוע סמינר בירושלים. נהניתי מאוד להיות בארץ. אני מתגעגעת לימי השמש של ישראל, אפילו באמצע החורף. לפני שבוע היו כאן כמה ימי שמש, אבל היה בהיר מאוד וקר מאוד. הטמפרטורות כאן הגיעו עד ל29- והילדים הצביעו ברגליים. הם פשוט לא הגיעו לבית-הספר. הפסדנו כמה ימי לימוד אבל אנחנו המורים הגענו לבית-הספר. בעצם לא ממש הוכרזה חופשה אך כשהטמפרטורות טיפסו לקור לא סביר רוב ההורים השאירו את הילדים בבית ודי בצדק. הרבה פעמים אני מתפעלת מכוחם של הילדים לקום בבוקר בימים כל-כך קרים ולהגיע לבית-הספר. חלק מן הילדים מגיעים ממקומות מאוד רחוקים ונוסעים בתחבורה ציבורית. החורף כאן קשה מאוד. השנה הגיע לכאן גל קור כזה שאני לא חוויתי עדיין למרות שזו השנה הרביעית שלי באזור.

חזרנו לבית-הספר ולשגרת העבודה, אנחנו מתחילים להתכונן למסעות השורשים ולמצעד החיים. שאליהם יצאו תלמידנו באביב. אני כנראה אסע עם תלמידי כתה ט' לאוקראינה – לאזור גליציה המזרחית. מאוד רציתי להגיע לאזורים הללו כיוון שאמי הגיעה לארץ מחבל ארץ זה. כשאמי נולדה בשנת 1912 בכפר קטן לא רחוק מאזור טרנופול-לבוב, השטח היה אוסטרי. אמי ראתה את עצמה תמיד כפולניה. אך השטח הזה עבר מיד ליד. כיום השטח נמצא באוקראינה. אמי ואחותה למדו שבע שנים בסקאלאט - עיירה סמוכה לטרנופול שבה היה בית-ספר יהודי ואליה עברה המשפחה כאשר הבנות הגיעו לגיל בית-ספר. אני לומדת עכשיו את הפרטים על השטח הזה ואני מקווה שאכן אוכל לעשות את המסע הזה עם התלמידים שלי השנה.
לפני כמה ימים התארחו אצלנו בבית-ספר קבוצה גדולה מאוד של רבנים משיקגו. הם מאוד התפעלו מבית-הספר שהוא מטופח ומסודר ובהחלט מרשים. כולם דוברי עברית, היה לנו מאוד נעים לקבל אותם בבית-הספר. התלמידים שלנו הופיעו בפניהם. יש לנו בבית-ספר להקות ריקודים ומקהלות של גדולים וקטנים.

לפני שיצאתי לארץ, שלחתי לכם כמה מצגות על השלכת ועל פטרבורג. נשאר לי עוד חומר שצילמתי בריגה – לטביה, בדרכי חזרה מפטרבורג. החלטתי להכין מצגת עם החומר הזה. ואני שולחת את המצגת הזו. אני מקווה שתהנו מן הצילומים ותשלחו לי תגובות.

להתראות
כיתבו לי או דברו איתי בסקייפ אשמח מאוד
חפשו את שמי בסקייפ dudagarinkol מחובר

שלכם דודה