שלום חברים 21.01.2005
אני יודעת שלא שמעתם ממני די הרבה זמן. הייתי בארץ שבועיים מ22 בדצמבר עד 5 בינואר. צר לי שלא הספקתי לפגוש את כל החברים שהתקשרו, הייתי עסוקה בעניינים חשובים. פעם אחרת נפגש, כנראה בקיץ, אלא אם תחליטו לבוא לווילנה לפגוש אותי כאן. וזה כדאי, כפי שכבר כתבתי במכתבי הקודמים. אפשר גם לבוא בחורף. החורף שונה ממה שמכירים בארץ. אפשר לחיות כאן. צריך רק להתלבש היטב ולהיות מוכנים לכך שהחיים לא קלים. אי אפשר לצאת החוצה עם סוודר קליל, ונעלים פתוחות. טוב אז אם החלטתם לא לבוא בחורף. במאי כנראה יהיה תור גדול וכל הקודם זוכה.
הספקנו ללמד שבוע שלם ואז היינו צריכות לצאת לסמינר, שאצלנו קוראים לו אשכול. הסמינר התקיים במוסקבה. זו לא פעם ראשונה שאני נמצאת במוסקבה, אך הפעם הצלחתי לראות מראות יפים וגם לצלם קצת. לאשכול מגיעים השליחים מכל רחבי רוסיה והמדינות הבלטיות, מי בטיסה מי ברכבת. כולם מתקבצים למקום אחד ולומדים במשך כמה ימים. המפגש הזה נותן כוח להמשיך, מלמד, מפגיש אותנו עם שליחים אחרים ועושה סדר בעבודה. אנחנו באים מהשטח עם בעיות ושאלות, וגם לומדים אחד מן השני. המדריכים וראשי הפרויקט ממשרד החינוך מגיעים לפגוש אותנו ולסדר עוד כמה עניינים חשובים.
בשנה שעברה לצערי הייתי רק בחלק מן המפגש וגם אז היה לי מאוד קשה. הגעתי לאשכול דומה מהשבעה לאחר מותו של אבי. לאחר השבעה הרגשתי מאוד לא טוב, וזכורים לי כמה ימים מאוד קשים במוסקבה, באחד מהם ממש התמוטטתי נפשית וגופנית. גם על זה התגברתי.
הפעם זה היה שונה. הגעתי עם חברתי לשליחות, אלה מזין, ביום ראשון בערב בטיסה. נהג של הסוכנות פגש אותנו בשדה התעופה והביא אותנו למלון "רוסיה" או כפי שאומרים ברוסית "גוסטיניצה רוסיה" . המלון הוא ענק. לפחות חצי שעה הליכה כדי להקיף אותו. הוא בנוי בצורת ריבוע. אני קוראת לו מלון מפלצת. אומרים שהוא מועמד להריסה ביוני, כדי לבנות משהו מודרני. אבל את השמועות האלה שמעתי גם בשנה שעברה. נראה מה יהיה.
נחתנו בכניסה המערבית שנמצאת מול הכיכר האדומה. מיד ראינו את הכנסייה המדהימה שנראית כמו כדורי גלידה צבעוניים, ואת חומת הקרמלין בצדה. בערב הראשון רק הצצנו צלמנו והתרשמנו. בערב שאחריו אומנם היה די חלק כי ירד קצת שלג במשך היום אבל יצאנו לטייל בכיכר האדומה. ראינו את המונומנטים המרשימים בכיכר. צילמתי די הרבה. אשלח תמונות. המוזוליאום של לנין נמצא שם. מבנה המוזיאון ההיסטורי גדול ומרשים וכך גם הצריחים עם הכוכב האדום.
אשתדל להעביר לכם את החוויה במצגת.
במשך ימי הלימוד לא הצלחנו לטייל רגלית בעיר. אבל כיוון
ששהינו במרכז העיר ראינו את הדברים העיקריים במרכז, בשעת הנסיעה בכל בוקר וערב מן המלון למסעדה בבית חב"ד שבה אכלנו בוקר וערב, ומשם לאולפן שבו למדנו. סבבנו את הקרמלין והכיכר האדומה, ראינו את מרכזי הקניות הגדולים את הבולשוי בלט, את בנייני המגורים המדהימים שנראים כמו ארמונות מוזרים. אמרו שיש כמה כאלה בכל מוסקבה. אלו בניינים יוקרתיים שגרים בהם עשירים ומפורסמים.
ביום האחרון לפני היציאה ממוסקבה נשארו לנו כמה שעות. הנהג שהוצמד לנו לפי בקשתנו, עשה לנו סיור בעיר. לקח אותנו לראות את פסלו של פטר הגדול על הנהר. הוא סיפר לנו סיפור מעניין: זהו פסל שנבנה ע"י פסל רוסי, לפי הזמנה של עיריית ניו-יורק לקולומבוס. הפסל הוא ענק ומאוד מיוחד. לא הצליחו להעבירו לניו-יורק, ואז החליטו לעשות לו הסבה החליפו את הראש וכיום זהו פסל של פטר הגדול העומד על אוניותיו. אם זה נכון או לא אין לי מושג, אבל הסיפור יפה בכל מקרה. הוא הוביל אותנו לנקודת תצפית על העיר. מוסקבה זה לא מה שחושבים משם. זו עיר ענקית. מטרופולין אמיתי 6 – 7 נתיבים בכל כיוון באוטוסטרדות וגם אז יש פקקים בשעות הלחץ. הבנייה מגלומנית. הכול גדול מאוד מאוד - ענק. מנקודת התצפית ראינו את האצטדיונים הגדולים את אזור הספורט המפותח מאוד. צריך לראות את זה כדי להאמין. אני מכירה היטב את ס.פטרבורג ויכולה לומר לכם שפטרבורג מאוד גדולה ויפה, אבל מוסקבה ענקית ואפילו די מפחידה בגודלה. אני מניחה שכאשר גרים שם מתרגלים גם לזה.
לשדה התעופה הגענו בזמן למרות הפקקים. לסיום ביציאה משדה התעופה היינו צריכים לעבור חוויה רוסית. כאשר עמדתי להיכנס לבידוק הביטחון עומד בחור שבודק את הדרכונים וכרטיס הטיסה. הבחור עשה לי חקירה אם יש לי כסף? אמרתי שיש
לי מאה דולר ועוד קצת כסף ליטאי. הוא כמובן לא האמין לי והתחיל לבדוק לי את הארנקים וגם את התיק עצמו. צחקתי כמובן כי לא היה לי כסף אבל בשבילי זו חוויה רוסית שמוכיחה לי כל פעם מחדש כמה הם צריכים ללמוד על יחס לתיירים. לבסוף אמרתי לו אני לא צריכה כסף יש לי כרטיס אשראי. אז הוא שחרר אותי להיכנס. ואז הגעתי לאישה נחמדה בנקודת הבידוק השנייה היא שאלה אותי כמה זמן עוברים בדיקה בביטחון בישראל. אמרתי לה שזה הולך מהר כי יש הרבה אנשים ולא שניים.
אלה חברתי קיבלה רשימה מן הילדים שלה מה היא צריכה לקנות להם בדיוטי פרי. נו, אז בטח במוסקבה יש דיוטי פרי ענק. בחלום. צילמתי את חנות הדיוטי פרי הקטנה. היא נמצאת ליד הירידה למטוס. יש כמה דקות לקנייה. ומה שאפשר לקנות רק סיגריות, משקאות, ושוקולדים. טוב אז דיוטי פרי כזה קטן גם זו חוויה. אני עוד חושבת שיש שדה יותר גדול שבו יש דיוטי פרי רציני. אולי אנחנו יצאנו לווילנה יחד עם הטיסות המקומיות לפטרבורג ולכל רחבי רוסיה. נסלח להם.
במטוס לא כל יום מזדמן בחור נחמד כזה שיושב לידך במטוס. לי זה קרה הפעם. הבחור שהתיישב לידי שאל את הדיילת משהו באנגלית וכך הבנתי שהוא לא ליטאי וכנראה גם לא רוסי. ניסיתי את מזלי ושאלתי אותו משהו וכך התפתחה שיחה נחמדה.
הבחור דברן כמוני שוחחתי איתו באנגלית. דיברנו על המון דברים על פוליטיקה, רוסים, תקשורת וכו', התברר שהוא שבדי, נמצא הרבה במוסקבה ובלונדון. הוא למד קבלה, הוא אמר שהוא מאמין בשבת, מעניין מה זה, הוא דיבר כל-כך יפה עד שפתאום היה נדמה לי שהוא יהודי ממש. אז הוא לא יהודי אבל מסתבר שהאנשים רבים מאמצים את הקבלה כפילוסופיית חיים. הבחור טס איתנו לווילנה, שם פגש את השותף שלו, ובצהריים שלמחרת הוא כבר טס ללונדון. הדבר הכי מעניין שהוא גילה לי, שאת הסקייפי תוכנת הטלפון המדהימה שאנחנו מדברים בה עם כל העולם חינם המציא בחור שבדי. הוא סיפר שהתוכנה כל-כך מצליחה שהוא הולך להוציא אותה לבורסה. אני לא מבינה בזה הרבה אבל באמת תהיתי מיהו הגאון שהמציא את התוכנה המקסימה הזאת. בקיצור גם הטיסה הייתה נחמדה. מחר אני נוסעת שוב עם אנשים מן הקהילה כאן לפוניבז'. נתבקשתי לנסוע איתם כדי לפגוש שם בחורה שיודעת עברית והם רוצים שתתחיל ללמד עברית. מחר הם חונכים את הפעילויות הראשונות בבית הקהילה החדש ואנחנו באים לכבוד האירוע הזה. כיוון שנתבקשתי להצטרף לא יכולתי לסרב. חוץ מזה כל נסיעה כזו מוציאה אותי מן השגרה. אני שמחה לפגוש כאן אנשים יהודים באמצע שום מקום. כל פעם מדהים אותי מחדש הקטע שהיהודים מוצאים אחד את השני בכל עיר ויוצרים לעצמם קהילה.
טוב כתבתי די הרבה, מיום שני חוזרים לשגרה. אבל אני בטוחה שאמצא נושאים מעניינים לספר לכם. אשתדל לכתוב שוב בקרוב. אנא כתבו לי, אני מאוד מחכה למכתבים שלכם. כף לי לשמוע בכל פעם דרישת שלום מן הארץ. אני עונה למי שכותב לי באופן אישי. אם תתחברו לסקייפי נוכל גם לדבר.
להתראות שלכם דודה
אני יודעת שלא שמעתם ממני די הרבה זמן. הייתי בארץ שבועיים מ22 בדצמבר עד 5 בינואר. צר לי שלא הספקתי לפגוש את כל החברים שהתקשרו, הייתי עסוקה בעניינים חשובים. פעם אחרת נפגש, כנראה בקיץ, אלא אם תחליטו לבוא לווילנה לפגוש אותי כאן. וזה כדאי, כפי שכבר כתבתי במכתבי הקודמים. אפשר גם לבוא בחורף. החורף שונה ממה שמכירים בארץ. אפשר לחיות כאן. צריך רק להתלבש היטב ולהיות מוכנים לכך שהחיים לא קלים. אי אפשר לצאת החוצה עם סוודר קליל, ונעלים פתוחות. טוב אז אם החלטתם לא לבוא בחורף. במאי כנראה יהיה תור גדול וכל הקודם זוכה.
הספקנו ללמד שבוע שלם ואז היינו צריכות לצאת לסמינר, שאצלנו קוראים לו אשכול. הסמינר התקיים במוסקבה. זו לא פעם ראשונה שאני נמצאת במוסקבה, אך הפעם הצלחתי לראות מראות יפים וגם לצלם קצת. לאשכול מגיעים השליחים מכל רחבי רוסיה והמדינות הבלטיות, מי בטיסה מי ברכבת. כולם מתקבצים למקום אחד ולומדים במשך כמה ימים. המפגש הזה נותן כוח להמשיך, מלמד, מפגיש אותנו עם שליחים אחרים ועושה סדר בעבודה. אנחנו באים מהשטח עם בעיות ושאלות, וגם לומדים אחד מן השני. המדריכים וראשי הפרויקט ממשרד החינוך מגיעים לפגוש אותנו ולסדר עוד כמה עניינים חשובים.
בשנה שעברה לצערי הייתי רק בחלק מן המפגש וגם אז היה לי מאוד קשה. הגעתי לאשכול דומה מהשבעה לאחר מותו של אבי. לאחר השבעה הרגשתי מאוד לא טוב, וזכורים לי כמה ימים מאוד קשים במוסקבה, באחד מהם ממש התמוטטתי נפשית וגופנית. גם על זה התגברתי.
הפעם זה היה שונה. הגעתי עם חברתי לשליחות, אלה מזין, ביום ראשון בערב בטיסה. נהג של הסוכנות פגש אותנו בשדה התעופה והביא אותנו למלון "רוסיה" או כפי שאומרים ברוסית "גוסטיניצה רוסיה" . המלון הוא ענק. לפחות חצי שעה הליכה כדי להקיף אותו. הוא בנוי בצורת ריבוע. אני קוראת לו מלון מפלצת. אומרים שהוא מועמד להריסה ביוני, כדי לבנות משהו מודרני. אבל את השמועות האלה שמעתי גם בשנה שעברה. נראה מה יהיה.
נחתנו בכניסה המערבית שנמצאת מול הכיכר האדומה. מיד ראינו את הכנסייה המדהימה שנראית כמו כדורי גלידה צבעוניים, ואת חומת הקרמלין בצדה. בערב הראשון רק הצצנו צלמנו והתרשמנו. בערב שאחריו אומנם היה די חלק כי ירד קצת שלג במשך היום אבל יצאנו לטייל בכיכר האדומה. ראינו את המונומנטים המרשימים בכיכר. צילמתי די הרבה. אשלח תמונות. המוזוליאום של לנין נמצא שם. מבנה המוזיאון ההיסטורי גדול ומרשים וכך גם הצריחים עם הכוכב האדום.
אשתדל להעביר לכם את החוויה במצגת.
במשך ימי הלימוד לא הצלחנו לטייל רגלית בעיר. אבל כיוון
ששהינו במרכז העיר ראינו את הדברים העיקריים במרכז, בשעת הנסיעה בכל בוקר וערב מן המלון למסעדה בבית חב"ד שבה אכלנו בוקר וערב, ומשם לאולפן שבו למדנו. סבבנו את הקרמלין והכיכר האדומה, ראינו את מרכזי הקניות הגדולים את הבולשוי בלט, את בנייני המגורים המדהימים שנראים כמו ארמונות מוזרים. אמרו שיש כמה כאלה בכל מוסקבה. אלו בניינים יוקרתיים שגרים בהם עשירים ומפורסמים.ביום האחרון לפני היציאה ממוסקבה נשארו לנו כמה שעות. הנהג שהוצמד לנו לפי בקשתנו, עשה לנו סיור בעיר. לקח אותנו לראות את פסלו של פטר הגדול על הנהר. הוא סיפר לנו סיפור מעניין: זהו פסל שנבנה ע"י פסל רוסי, לפי הזמנה של עיריית ניו-יורק לקולומבוס. הפסל הוא ענק ומאוד מיוחד. לא הצליחו להעבירו לניו-יורק, ואז החליטו לעשות לו הסבה החליפו את הראש וכיום זהו פסל של פטר הגדול העומד על אוניותיו. אם זה נכון או לא אין לי מושג, אבל הסיפור יפה בכל מקרה. הוא הוביל אותנו לנקודת תצפית על העיר. מוסקבה זה לא מה שחושבים משם. זו עיר ענקית. מטרופולין אמיתי 6 – 7 נתיבים בכל כיוון באוטוסטרדות וגם אז יש פקקים בשעות הלחץ. הבנייה מגלומנית. הכול גדול מאוד מאוד - ענק. מנקודת התצפית ראינו את האצטדיונים הגדולים את אזור הספורט המפותח מאוד. צריך לראות את זה כדי להאמין. אני מכירה היטב את ס.פטרבורג ויכולה לומר לכם שפטרבורג מאוד גדולה ויפה, אבל מוסקבה ענקית ואפילו די מפחידה בגודלה. אני מניחה שכאשר גרים שם מתרגלים גם לזה.
לשדה התעופה הגענו בזמן למרות הפקקים. לסיום ביציאה משדה התעופה היינו צריכים לעבור חוויה רוסית. כאשר עמדתי להיכנס לבידוק הביטחון עומד בחור שבודק את הדרכונים וכרטיס הטיסה. הבחור עשה לי חקירה אם יש לי כסף? אמרתי שיש
לי מאה דולר ועוד קצת כסף ליטאי. הוא כמובן לא האמין לי והתחיל לבדוק לי את הארנקים וגם את התיק עצמו. צחקתי כמובן כי לא היה לי כסף אבל בשבילי זו חוויה רוסית שמוכיחה לי כל פעם מחדש כמה הם צריכים ללמוד על יחס לתיירים. לבסוף אמרתי לו אני לא צריכה כסף יש לי כרטיס אשראי. אז הוא שחרר אותי להיכנס. ואז הגעתי לאישה נחמדה בנקודת הבידוק השנייה היא שאלה אותי כמה זמן עוברים בדיקה בביטחון בישראל. אמרתי לה שזה הולך מהר כי יש הרבה אנשים ולא שניים.אלה חברתי קיבלה רשימה מן הילדים שלה מה היא צריכה לקנות להם בדיוטי פרי. נו, אז בטח במוסקבה יש דיוטי פרי ענק. בחלום. צילמתי את חנות הדיוטי פרי הקטנה. היא נמצאת ליד הירידה למטוס. יש כמה דקות לקנייה. ומה שאפשר לקנות רק סיגריות, משקאות, ושוקולדים. טוב אז דיוטי פרי כזה קטן גם זו חוויה. אני עוד חושבת שיש שדה יותר גדול שבו יש דיוטי פרי רציני. אולי אנחנו יצאנו לווילנה יחד עם הטיסות המקומיות לפטרבורג ולכל רחבי רוסיה. נסלח להם.
במטוס לא כל יום מזדמן בחור נחמד כזה שיושב לידך במטוס. לי זה קרה הפעם. הבחור שהתיישב לידי שאל את הדיילת משהו באנגלית וכך הבנתי שהוא לא ליטאי וכנראה גם לא רוסי. ניסיתי את מזלי ושאלתי אותו משהו וכך התפתחה שיחה נחמדה.
הבחור דברן כמוני שוחחתי איתו באנגלית. דיברנו על המון דברים על פוליטיקה, רוסים, תקשורת וכו', התברר שהוא שבדי, נמצא הרבה במוסקבה ובלונדון. הוא למד קבלה, הוא אמר שהוא מאמין בשבת, מעניין מה זה, הוא דיבר כל-כך יפה עד שפתאום היה נדמה לי שהוא יהודי ממש. אז הוא לא יהודי אבל מסתבר שהאנשים רבים מאמצים את הקבלה כפילוסופיית חיים. הבחור טס איתנו לווילנה, שם פגש את השותף שלו, ובצהריים שלמחרת הוא כבר טס ללונדון. הדבר הכי מעניין שהוא גילה לי, שאת הסקייפי תוכנת הטלפון המדהימה שאנחנו מדברים בה עם כל העולם חינם המציא בחור שבדי. הוא סיפר שהתוכנה כל-כך מצליחה שהוא הולך להוציא אותה לבורסה. אני לא מבינה בזה הרבה אבל באמת תהיתי מיהו הגאון שהמציא את התוכנה המקסימה הזאת. בקיצור גם הטיסה הייתה נחמדה. מחר אני נוסעת שוב עם אנשים מן הקהילה כאן לפוניבז'. נתבקשתי לנסוע איתם כדי לפגוש שם בחורה שיודעת עברית והם רוצים שתתחיל ללמד עברית. מחר הם חונכים את הפעילויות הראשונות בבית הקהילה החדש ואנחנו באים לכבוד האירוע הזה. כיוון שנתבקשתי להצטרף לא יכולתי לסרב. חוץ מזה כל נסיעה כזו מוציאה אותי מן השגרה. אני שמחה לפגוש כאן אנשים יהודים באמצע שום מקום. כל פעם מדהים אותי מחדש הקטע שהיהודים מוצאים אחד את השני בכל עיר ויוצרים לעצמם קהילה.טוב כתבתי די הרבה, מיום שני חוזרים לשגרה. אבל אני בטוחה שאמצא נושאים מעניינים לספר לכם. אשתדל לכתוב שוב בקרוב. אנא כתבו לי, אני מאוד מחכה למכתבים שלכם. כף לי לשמוע בכל פעם דרישת שלום מן הארץ. אני עונה למי שכותב לי באופן אישי. אם תתחברו לסקייפי נוכל גם לדבר.
להתראות שלכם דודה
