טיול לפולין מאי 2006

שלום לכם חברים מאי 2006
כבר תקופה ארוכה שאני מתכוונת לכתוב לכם, אך הייתי שרויה בחוסר וודאות לגבי שנה הבאה, מה שהקשה עלי, והעדפתי לא לכתוב. 5 שנים בשליחות זה המקסימום האפשרי, אך לא כל השליחים נשארים 5 שנים. כיוון שאני מרגישה טוב מאוד בבית-הספר בווילנה, ומסתדרת מצוין עם חברתי לשליחות ועם המורים וההנהלה כאן, היה נראה לי מובן מאליו שאני נשארת לשנה החמישית. לא אלאה אתכם בפרטי העניינים שגרמו לי לחיות בחוסר וודאות לגבי המשך שליחותי לשנה החמישית. בסופו של עניין הוחלט בשבוע שעבר שאני וחברתי אלה נשארות כאן בבית-ספר "שלום עליכם" בווילנה, ליטא, בשנה הבאה.
אחד הדברים שמאוד רציתי לעשות החל מהימים הראשונים שהגעתי לשליחותי, עוד לפני 4 שנים. היה לנסוע לפולין, ולהגיע גם לאזור גליציה המזרחית, לראות את המקומות שמהם הגיעה אמי לישראל בשנת 1934 לפני המלחמה. בשנה שעברה יצאתי עם כתה יא' מבית-הספר ל"מצעד החיים" בפולין. כיוון שלמסע הזה הייתה מטרה אחת חשובה, ביקרנו באושוויץ, בוורשה, וצעדנו במצעד החיים. לא הספקנו להיות בקראקוב, והזמן ששהינו בוורשה היה קצר מאוד. השנה נסעתי בחודש אפריל עם חברה לפולין. יצאנו באוטובוס מווילנה לקראקוב. האוטובוס יצא בשעה 17.00 אחר-הצהריים, והגיע לקראקוב בבוקר השכם, כ-13 שעות נסיעה. לא קל, אבל מעניין וזול מאוד. דרך אגב האוטובוס הזה המשיך לווינה-אוסטריה , ומשם לרומא-איטליה. בקראקוב שהינו שלושה ימים ושלושה לילות. קראקוב היא עיר מעניינת ויפה. היא לא הופצצה במלחמת העולם לכן נשארו בה הרבה אתרים שלמים, העיר העתיקה, מצודות המלכים הפולנים, האזור היהודי קז'ימייז' שפעם היה מחוץ לעיר וכיום הוא אתר תיירות במרכז העיר, ובו מספר בתי כנסת ששרדו, ומשמשים עדות אילמת לקהילה יהודית תוססת וגדולה שחייתה במקום.


כמובן צילמתי תמונות רבות במקומות הללו. ואני מקווה להכין מצגת על כל אחד מן האתרים. ביום השני לשהותנו בקראקוב, החלטנו לנסוע לזאקופנה. על המקום הזה שמעתי פעמים רבות מאמי, שחיה בגאליציה, באזור טרנופול, בעיר סקאלאט. היא סיפרה לי שלזאקופנה היו נוסעים כל האנשים העשירים, כדי לעשות סקי, להירגע, ולהיות בעיירת נופש בהרים. היא כמובן לא יכלה להגיע לשם, איך יכולה ילדה מבית עני להגיע לזאקופנה. זה היה חלום.
לפני מספר שנים קראתי ספר "כרמי שלי" שנכתב על-ידי מרים עקביא, ילידת קראקוב, ובת למשפחה יהודית ענפה שישבה בעיר במשך מאות שנים ורובה נספתה בשואה. בספר זה היא משחזרת את החיים של משפחה יהודית בקראקוב מסוף המאה ה-19 ועד מלחמת העולם השנייה. בין שאר הנושאים שהיא מתארת בחיי היהודים היה נסיעות לעיר הנופש בערים זאקופנה. היא מתארת, נוף הרים שובה לב, פלג מים זכים, והרבה חופש. אני יודעת שלרבים מאיתנו שגדלו בארץ אחרי מלחמת העולם השנייה, פולין מסמלת את מחנות ההשמדה, אך היו שם גם חיים. אמי באה משם מן החיים. אמנם משפחתה נכחדה שם, אך היו שם גם חיים.
מאז שאני זוכרת את עצמי, קראתי כל מה שמצאתי שהיה קשור בשואה. זה קורה לי גם כיום. אחד הספרים שזכורים לי מאז ילדותי וקראתי אותו גם במהדורה המחודשת שלו בשנים האחרונות הוא "מאה ילדים שלי" של לנה קיכלר זילברמן. היא סיפרה סיפור אמיתי, כיצד החלה לטפל בתום המלחמה בילדים שהצליחו לשרוד את המלחמה ויצאו מן המחבוא במקומות שונים כולם נאספו בעיר הגדולה, ולאחר זמן מה כאשר לא יכלה להחזיק אותם יותר בעיר, היא העבירה אותם בעזרת אנשים נוספים לזאקופנה שם הקימה בית ילדים טיפלה בהם והחלה להחזיר להם את האמונה בחיים ובאדם. בסופו של דבר הילדים הגיעו לישראל. והיא כתבה גם את סיפורם בארץ בספר "המאה לגבולם".
ובכן, אותי מאוד סיקרן לראות את המקום הזה, זאקופאנה. בפולין אתה יכול לראות שרידי חיים יהודיים כמעט בכל מקום. אם זה בית-כנסת או בית קברות ששרד למרות הכל, בקראקוב, או בוורשה. או שאתה מדמיין את חיי היהודים בפולין. לפני המלחמה היו בפולין לא פחות משלושה וחצי מליון יהודים.
בסופו של דבר הגעתי לזאקופאנה. נהג המונית שאמור היה לקחת אותנו לתחנת האוטובוסים, הציע שניקח מונית. לאחר שביררתי את המחיר שהוא מבקש כדי לקחת אותנו לשם, התברר לי שזהו מחיר שאוכל לעמוד בו. החלטתי לעשות את הטיול הזה בגדול. לקחנו את המונית לכל היום. זו הייתה החלטה טובה מאוד. היום הזה היה אחד היפים בטיול הזה. ראינו כל מה שאפשר לראות ביום טיול כזה. עצרנו בדרך לראות מה מוכרים בחנויות על הדרך: עורות של חיות תלויים על חבלים, נעלי-בית שאצלנו בבית קראו להם פנטופלס, גם כאן יכולת לראות שלטים בצדי הדרך המכריזים על מכירת פנטופלה, שאלתי את נהג המונית מה זה, והוא אמר שבאזור הזה יש הרבה בתי חרושת לנעלי בית.
שטיחים מחתיכות עור, עבודות יד, תיקי עור, כפפות, כובעי פרווה ועוד ועוד.
בצידי הדרכים נראו בתי הכפרים על שולי ההרים עם הגגות המשולשים המיוחדים לימי השלג הקרים.
זאקופנה, היא אכן עיר נופש וסקי. אנחנו הגענו בסוף עונת הסקי, אך עדיין ניתן לראות את הפסגות המושלגות, ואת אחרוני הגולשים במגלשות הענק בשולי ההרים.
הטיול לפולין כלל עוד ימים רבים וחוויות נוספות. בחרתי להתמקד הפעם בזאקופנה וגם הכנתי מצגת על המקום הזה. אני מבטיחה להביא לפחות עוד מצגת או שניים, עד שאגיע לארץ.
גם לגאליציה המזרחית, כיום באוקראינה הגעתי השנה במאי, עם תלמידי כתה ט' שלנו, זה היה "מסע שורשים", גם כאן חיפשנו את שרידי החיים בעיירות היהודיות הרבות. לי זו הייתה חוויה אישית מרגשת במיוחד, עברתי בטרנופול עיר המחוז שממנו באה אמי לארץ. מבחינתי כל עיר שבה שהינו סימלה את המקום שממנו באה אימי. לבוב, טרנופול, ברודי, ברדיצ'ב, מז'יבוז ואחרות. ובמקום אחד גם סיפרתי לתלמידים את סיפורה של משפחת אמי ואחותה אילנה שגם היא הגיעה לישראל ברגע האחרון בשנת 1939, מגאליציה המזרחית, המשפחה הייתה פולנית, למרות שנולדו בתקופה בה השטח היה אוסטרו-הונגרי, ואחר-כך עבר לפולין, ואחר-כך עבר שוב לאוקראינה.
על המסע לאוקראינה תוכלו למצוא פרטים בבלוג שהכנתי לאמי
אני מגיעה לארץ ב21 ביוני, אשמח לראות כל אחד מכם.
מספר הטלפון שלי יהיה כרגיל בארץ 052-3792469
להתראות
דודה
יהודית גרעין-כל

הניחו את הסמן על המלים או על התמונה שלמטה, לחצו על העכבר הימני, בתיבה שתפתח לחצו באמצעות העכבר השמאלי על "פתח בחלון חדש, וחכו מספר שניות עד שתעלה המצגת המבוקשת.


גלריות: פולין מאי 2006

צילומים מקראקוב היהודית: אזור קאז'ימייז - חנויות, בתי-כנסת. אזור יהודי ללא יהודים.אזור גטו וורשה בתקופת מלחמת העולם השניה, המפעל של אוסקר שינדלר.


צילומים מהעיר קרקוב: גבעת וואוול, העיר העתיקה, מכרות המלח בווילצ'קה


צילומים מעיירת הנופש זאקופנה ומהדרך אל המקום


צילומים מהעיר וורשה: העיר העתיקה, נובי סווייט, מרכז העיר

תחילת שנת הלימודים

שלום לכל החברים 2 ספטמבר 2006

הגעתי לווילנה לפני כמה ימים. הייתי בארץ בחופשת קיץ של למעלה מחודשיים. עם רבים מכם נפגשתי. שמחתי לחזור לדירתי ולחיי השגרה. אם כי המעברים קשים כרגיל. אני מתרגלת לחיות בארץ, לדבר בשפתי, נוהגת ומרגישה בבית, ואז עליי לעזוב ולחזור לכאן. אני אומנם בחרתי בכך, ואכן רציתי לחזור לווילנה לעוד שנה, אחרי שמתחילים לעבוד מתרגלים וחוזרים לשגרת העבודה. בבית-הספר קיבלו אותנו מאוד יפה, שמחו לראותנו ואנחנו בהחלט מרגישות טוב בבית-הספר. זו השנה השלישית שלי כאן והאחרונה בשליחות. לאחר חמש שנים לא אוכל להמשיך בשליחות, ואחזור הביתה לארץ.
אתמול יום שישי התקיים טקס פתיחת השנה "הצלצול הראשון" בשיאו של הטקס תלמידי כתה י"ב לוקחים את הקטנים מכתה א' לכיתתם ועוברים על הבמה. ילד אחד מכתה א' רכוב על כתפיו של תלמיד יב' ומצלצל בפעמון. לאחר שכל השבוע היה גשם, אתמול התבהר לכבוד ה-1 בספטמבר. אני מצרפת למכתב הזה תמונות מן הטקס. יש כאן מנהג מאוד יפה, כדאי לאמץ אותו גם בארץ, הילדים מגיעים בבוקר הראשון עם פרחים לבית-הספר ומעניקים למורים את הפרחים באופן אישי. זה מאוד יפה ונותן למורים הרגשה טובה.

היום הראשון בבית הספר שלום עליכם בוילנה 1 בספטמבר 2006

בסוף השבוע הזה מתחת לחלוני רחוב גדמינו הפך למדרחוב, נבנתה עליו במת בידור, ובהמשך הרחוב יש דוכנים של אומנות ואוכל, האנשים מטיילים, קונים אוכלים ומאזינים למוסיקה. לי יש במת בידור ממש בתוך הבית, כיוון שהדירה שלי מעל הרחוב. בחודשים ספטמבר ואוקטובר יש כאן הרבה אירועים לפני שמתחילה עונת הקור והשלגים. אנשים מנצלים את מזג האוויר הנעים ומבלים בחוץ הטמפרטורות כאן נעות בין 18-20 מעלות ביום, ל13-15 בלילה. לפעמים הטמפרטורה קצת עולה כשהשמש יוצאת, אבל זה לא קורה כל יום. אולי עוד יהיו כמה ימים חמים אבל בעצם הסתיו כבר מתחיל כאן.

אני מקווה עוד לטייל קצת לפני בוא החורף הכבד. יש לי תוכניות להגיע לטאלין, ואולי אפילו לשטוקהולם. עוד לא הייתי במינסק, ואשתדל להגיע לשם למרים חברתי. זה ברוסיה הלבנה. אבל כיוון שווילנה נמצאת קרוב לגבול עם רוסיה הלבנה, הנסיעה למינסק היא כמה שעות, הבעיה היחידה היא שצריך להכין וויזה מראש.

אני מחכה לשמוע מכם, או בכתב או בסקייפ, מאוד שמחה לתקשר עם החברים כמו שאתם יודעים. אהיה שוב בארץ בתקופת סוף דצמבר תחילת ינואר.

להתראות
דודה
יהודית גרעין-כל

שנה טובה מווילנה לישראל

שלום חברים כה באלול תשס"ו 18.09.06

ראש השנה מתקרב, רבים מכם שלחו לי שנה טובה באופן אישי. ואני כמובן רוצה גם לברך אתכם בשנה טובה. אני אומנם נמצאת קצת רחוק, בווילנה ליטא, אבל בליבי אני נמצאת בישראל, בעיקר בחגים. במסגרת שליחותנו בבית-הספר חשוב מאוד שאנו נמצאים כאן בחגים ובכלל ומביאים הרבה מנהגים וידע לתלמידנו ומשפחותיהם. האירועים יצאו קצת סמוכים השנה. ביום חמישי אנחנו חוגגים לקראת ערב ראש השנה וביום ששי בצהריים ייערך הטקס הממלכתי שנערך כל שנה בפונאר. התאריך לציון יום השואה בליטא הוא ב-23 בספטמבר. לפני שנתיים השתתף בטקס ראש הממשלה. בשנה שעברה ביקר כאן נשיא המדינה והשתתף גם נשיא ליטא בטקס בפונאר.

מזג האוויר כאן השתפר לאחרונה. יש הפוגה בגשמים. אך הטמפרטורות לא גבוהות. יש פער גדול בין היום והלילה. הטמפרטורות מתקרבות ל20 מעלות ביום ובערך 10 מעלות בלילה. נסענו בסוף השבוע האחרון לטייל ונהנינו מאוד באזור האגמים בליטא. ואת התוצאה אתם רואים באחת התמונות. הכל ירוק עדיין, בעוד כשבועיים שלושה הצמחייה קופאת ונצטרך לחכות עד סוף החורף, עד מאי כדי לראות שוב את הירוק הירוק הזה. ובכן שנה טובה לכולכם.
ולהתראות דודה

טיול לטאלין ושטוקהולם

תוכנית הטיול לטאלין ושטוקהולם נשלחה למרים מילשטיין חברתי השליחה במינסק בתקווה שתצטרף אלי, אך זה לא יצא לפועל. התוכנית נרקמה תחילה במוחי, התחלתי לברר פרטים ולאט לאט קרמה אור וגידים כשהתברר לי שהיא ברת ביצוע. ביררתי פרטים על המעבורת מטאלין לשטוקהולם, וכן על מעבורת משטוקהולם לריגה, והבנתי שאפשר לעשות סיבוב מעניין כפי שהוא מתואר כאן בתוכנית המפורטת. מאוד ממליצה לעשות טיול כזה. לרוע מזלי באותו יום שעליתי למעבורת בין טאלין לשטוקהולם הייתה ממש סערה, המעבורת שהיא ענקית וחדשה הטלטלה במים ואני הרגשתי לא טוב, לכן לא כל כך נהניתי מן השיט בערב, אבל בבוקר התעוררנו לנוף פסטורלי מדהים. תמונות תוכלו לראות בגלריות המצורפות. את הטיול עשיתי לבד ונהניתי מכל רגע. הכל היה מתוכנן היטב, נשאר לי רק לטייל להנות ולצלם.

התוכנית:
1) יציאה בשבת בערב 28/10/06 מווילנה לטאלין באוטובוס , בשעה 21.30 בערב נסיעה של 10 שעות בערך דרך ריגה מגיעים לטאלין בשעה 7.00 בבוקר. (מחיר הנסיעה: 95 LT כ-30 דולר)
2) שהייה בטאלין שלושה ימים (שני לילות במלון, יש לי כבר מלונות על הכוונת) בין התאריכים 29-31/10/06 . טיולים בעיר העתיקה, צילומים וכיף. יש מה לראות.
3) ביום שלישי 31/10/06 בשעה 18.00 עולים למעבורת לשטוקהולם. מגיעים לשטוקהולם למחרת בבוקר בשעה 10.00. במעבורת יש תא לשינה והמעבורת היא מפוארת יש בה הכל, חנויות מסעדות, קזינו ועוד. מחיר המעבר לשטוקהולם בתא זוגי לאדם 396 LT כ135 דולר.
4) שהיה שני ימים בשטוקהולם, בין התאריכים. 1-2/11/06 לינה בשטוקהולם לילה אחד. שם מאוד יקר. אבל יש לי כמה אופציות טובות, צריך להזמין מלון די דחוף כי בתוך העיר המלונות יקרים והזולים נתפסים מהר.
5) יציאה משטוקהולם לריגה במעבורת פחות מפוארת אבל טובה ויותר זולה ביום חמישי אחר הצהריים 2/11/06 בשעה 17.30. מגיעים לריגה בשעה 9.30 בבוקר ביום שישי. המחיר 278 LT (100 דולר)
6) בריגה אפשר להישאר עד שבת , אני מכירה את ריגה די טוב. אפשר להזמין מלון ללילה אחד בריגה. לטייל בריגה ולחזור באוטובוס לווילנה בשבת. ואת ממשיכה למינסק. אפשר גם לחזור ביום שישי לווילנה להישאר אצלי ובשבת או בראשון את נוסעת הביתה.
7) הנסיעה מריגה לווילנה באוטובוס היא 4 שעות ועולה 45LT כ15 דולר.
גלריית תמונות שיט במעבורת ונופים שרואים משם


גלריית תמונות שצילמתי בטאלין שבאסטוניה בימים גשומים
גלריית תמונות שצילמתי בשטוקהולם שבדיה

קר בוילנה החורף בעיצומו

שלום חברים 24 בפברואר 2007

לאחר עבודה של כמה ימים סיימתי את המצגת שמסכמת את העבודה שלנו על הטקס ליום השואה הבינלאומי. אני שולחת את המצגת הזו. אם מישהו רואה בכך כפילות, אנא סלחו לי. היה לי חשוב לסכם את העניין, רציתי להעביר גם תמונות שמציגות את התפאורה המיוחדת את המשפטים של אבא קובנר שהצבנו כתפאורה, את מדליקי הנרות, וכיצד הדברים נראו על הבמה. וכשהתחלתי לעבוד על המצגת החלטתי לשלב את העדויות ועוד כמה דברים שיתנו תמונה מלאה על הטקס בתוך המצגת עצמה. את החומר על הטקס שלחתי לפני כשלושה שבועות. מי מכם שלא קיבל ומעוניין לקבל את החומר המפורט אנא כתבו לי ואשלח.
מצגת יום השואה הבינלאומי בוילנה 31.01.2007

שמעתי גם שהייתה תקלה בקווים המהירים של האינטרנט בארץ בשבוע שעבר, שלחתי חומר על סמינר לימוד שהתקיים בליטא. אני יודעת שלחלק מן הכתובות לא הגיע החומר. אנא הודיעוני ואשלח את החומר למי שמעוניין.
שלחתי מכתב מפורט על סמינר לימוד וכן מצגת ותוכנית הסמינר.

אני בסדר באופן כללי. כאן קר למדי בימים אלו. השבוע הטמפרטורות הגיעו ל25- ובימים האחרונים חלק גדול מן הילדים לא הגיעו לבית-הספר, הצביעו ברגליים. בימים כאלה די מסוכן להסתובב בחוץ הרבה זמן. יש ילדים שמגיעים לבית-הספר ממקומות רחוקים ונוסעים למעלה משעה בתחבורה ציבורית. השבוע צפוי שלג ושינוי דרסטי בטמפרטורות.
בדרך-כלל בשבוע הראשון של מרץ יש יריד של אומנויות בחוצות העיר והם בונים דוכנים, וזו כבר מסורת שיש להם שלג כבד בימים הללו.
נראה שגם השנה זה מה שיקרה. בשבת הבאה יתקיים היריד הזה. אני אצא החוצה אצלם ואשלח לכם תמונות מן היריד הזה.
בימים הללו שבהם הטמפרטורות נמוכות השמיים בהירים לחלוטין ואפילו השמש מחייכת מלמעלה. הימים כבר יותר ארוכים, מתחיל להאיר ב7.00 בבוקר ומחשיך בסביבות 6.00 בערב. וזה כבר די נחמד. השלג השנה התחיל רק לקראת סוף ינואר. נראה עד מתי זה יימשך.
כאשר יודעים להתלבש טוב זה לא כל-כך נורא, מתרגלים לכל מצב ומסתדרים, אבל בימים הקרים הללו לא כדאי להישאר בחוץ זמן רב.
אשמח לקבל משוב
שלכם דודה – יהודית גרעין-כל

טקס יום השואה בוילנה

שלום חברים, 3 בפברואר 2007

עבר כבר כמעט חודש מאז חזרתי מהארץ. הביקור שלי היה קצר למדי. הספקתי לפגוש כמה חברים וגם קצת בני משפחה לראות שלושה סרטים, ובשבילי זה מעט מאוד. הזמן רץ לי. בביקור הזה גם לא הצלחתי לתפוס כמעט שמש, כי היו יותר ימי גשם מהמצופה בשבועיים הללו. אבל מהקיץ הקרוב אני חוזרת לארץ לאחר 5 שנות שליחות, ואתארגן שוב לחיים בארץ. גם אני מתקשה להאמין שעבר כל-כך הרבה זמן מאז התחלתי את השליחות. בשנים הללו השתניתי, התבגרתי, למדתי המון דברים, ואני חוזרת לארץ עם המון חשק לעשות דברים חדשים, לכתוב, להשלים את הוצאת הספרים שכתבתי ועדיין לא פרסמתי, ועם המון רצון להמשיך ולטייל בכל מיני מקומות בעולם. אני מקווה שיתאפשר לי ושיהיה לי הכוח לכך.

לפני מספר ימים, קיימנו טקס גדול בנושא השואה, החלטנו לקיימו השנה בסמיכות ליום השואה הבינלאומי. כי התאריך הזה של אמצע השנה מתאים מאוד ונוח ביותר. בתאריך של יום השואה בארץ שהוא בדרך-כלל במאי, השנה מתקרבת לסיומה, כאן מסיימים את השנה בסוף מאי או בתחילת יוני.
השנה החלטנו לקיים טקס גדול, שיהיה מיועד לכל הילדים הבוגרים, להוריהם ולכל הקהילה היהודית בווילנה. כל הטקסים שראינו כאן עד עתה לא נגעו ברגש. החלטנו לעשות הפעם משהו שונה. עבדנו עם התלמידים ועם המורים במשך שלושה חודשים. שילבנו בטקס עדויות אמיתיות של ניצולים. הכנו סצנות מרגשות עם התלמידים. שילבנו מוסיקה ושירים באידיש, האידיש כאן בקהילה היא עדיין שפה חיה ומכובדת. העבודה על הטקס נמשכה תקופה ארוכה ודרשה מאיתנו ריכוז רב, עבדנו כצוות מספר מורים, החומרים תורגמו לליטאית, הוכנה תפאורה מיוחדת על-ידי המורה לאומנות. אלה מזין חברתי לשליחות, ואני, עבדנו בשיתוף עם המורים המקומיים והדרכנו אותם בהכנת התלמידים.

השבוע התקיים הטקס במוזיאון הסובלנות, והוא הצליח מאוד, טקס כזה עוד לא היה כאן, בדרך כלל יש כאן כל שנה טקס ממלכתי ליד המצבה בפונאר, ב23 בספטמבר. אבל בטקס הזה יש בעיקר נאומים, מוסיקה וקטעי קריאה. השנה יום השואה הבינלאומי חל בשבת. בשבוע שלפני יום השואה ולאחריו התקיימו כמה אירועים מעניינים מקומיים, לצערי האירועים התקיימו בליטאית ולא יכולתי להבין, וגם אנחנו תרמנו את חלקנו. מה שהיה חשוב מבחינתנו, לשתף את תלמידי בית-הספר ואת ההורים באירוע קצת שונה מהרגיל.

לפני הטקס התקבצו האנשים במוזיאון, השמענו מוסיקה: שירים מגטו ווילנה ומוסיקה יהודית, במקביל רצה מצגת שהוכנה על ידי. המצגת התמקדה בילדים ובזיכרונות. ובתוך המצגת שולבו תמונות אוטנטיות: תמונה של יצחק סגל – ניצול שואה, שהיה ילד בגטו קובנה, הדליק נר לזכר קהילת קובנה (כיום העיר קאונאס) והזכיר את בני משפחתו שנספו בשואה. מינה לוויטן, בת 75 אומנית שטיחים מוכרת בווילנה, הדליקה גם היא נר לזכר קהילת יורברקאס, היא הביאה לנו תמונה של קבוצת הנוער שלה. רק היא שרדה את השואה מכל הקבוצה הזו.
במצגת שולבו גם תמונותיה של רות בן-דוד. שקטעים מעדותה האישית הובאו בטקס. ובהמשך אספר איך הגעתי אליה.

לטקס הגיע שגריר ישראל למדינות הבלטיות שיושב בריגה- מר חן עברי, הוא הוזמן מבעוד מועד ואישר את בואו . נכחו גם אנשים מן הממשל. יו"ר הוועדה לחקר השואה ופשעי הנאצים והסובייטים שמפעילה גם פרויקטים חינוכיים לסובלנות ולהבנת השואה – מר רצ'ינסקאס, ומנהל האגף לענייני מיעוטים במשרד החינוך הליטאי שמלווה את בית-הספר שלנו בכל האירועים החשובים.
מלבד האנשים הללו נכחו התלמידים, הוריהם, מורים, ראשי הקהילה היהודית ואנשים בקהילה שהנושא קרוב אליהם, ביניהם גם אנשים שהיו פרטיזנים פעילים בתקופת השואה, שגילם כיום מעל 80 ואחדים מעל 85.

לא אפרט את כל התוכנית, אשלח במקום זה את התוכניה.
הדלקת 6 נרות הזיכרון לזכר 6 מליון הנספים בשואה הייתה מרגשת כי שילבנו בה אנשים מן הקהילות, כל אחד הזכיר את בני משפחתו שנספו, ואת קהילתו. בין המדליקים היו גם 2 ניצולים שהיו ילדים בגטו.

הטקס עצמו היה מורכב משתי סצנות שבהן השתתפו הילדים. 3 קטעים מעדויות של ניצולים שהופיעו בספר "רקמת חיים" של חֵנָה עֵזר אוליצקי . על הספר הזה סיפרה לי תמנה שחר, המורה שלנו לעברית שבאה אלינו לביקור בספטמבר. הספר הגיע אליי באוקטובר כאשר הגיעה אלי רונית חברתי לביקור. לאחר שקראתי את העדויות התחלתי לגבש את הרעיון לשלב את העדויות הללו בטקס. בחרתי 2 עדויות מליטא ועדות אחת של נער מפולין, לקחתי רק כמה משפטים מתוך עדות ארוכה. הילדים דיברו בגוף ראשון, כאילו זה הסיפור שלהם. העדויות הללו עברו חזק מאוד. אחת מן העדויות הללו הייתה של רות בן-דוד, שנולדה בישראל ב1936 ומשפחתה חזרה לקובנה ב1939, כיוון שחברתי רגינה כאן בווילנה סיפרה לי שהיה לה קשר עם רות בן-דוד, יצרתי איתה קשר כשהייתי בארץ בינואר והיא גם שלחה לי תמונות שלה כשהייתה ילדה וגם התכתבה איתי קצת.
בין העדויות, שולבו כמה מן התקנות של ווילנה נגד היהודים. כיוון שהטקס מתקיים בווילנה עצמה יש לדברים משמעות מאוד חזקה.

לאחר העבודה הרבה שהשקענו בטקס אני מרגישה סיפוק רב, כיוון שקיבלנו משובים טובים מאוד על הטקס, ובעיקר משום שהרגשתי חובה אישית להרים משהו מאוד משמעותי בקשר לשואה, ולהעביר לאוכלוסייה היהודית מסר חזק על השואה. אין לי ספק שהאוכלוסייה כאן אינה מתעסקת בנושא השואה כפי שאנחנו בארץ נחשפים לנושא. מלבד זאת אסור לשכוח שבמשך שנים רבות לאחר השואה, בתקופת השלטון הסובייטי הייתה השתקה של הנושאים הללו. מה שהודגש היה הניצחון הסובייטי על הנאצים, והאוכלוסייה כאן הייתה נתונה גם היא לשבט ולחסד של השלטון הסובייטי. היו להם צרות משלהם.

אני מצרפת למכתב שלי את המצגת. את התוכניה. את נוסח העדויות שהושמעו בטקס ואת תקנות וילנה והשיר של אלה דוראון "מספר על היד"

בשבת הבאה אנחנו יוצאים לסמינר "לימוד" – סוף שבוע במלון עם הרצאות ובילויים, לסמינר הזה מגיעים אנשים משלושת המדינות הבלטיות, ליטא, לטביה ואסטוניה. אני הייתי בסמינר כזה בשנה שעברה ונהניתי מאוד. השנה אני גם נותנת הרצאה על חתונה יהודית בקולנוע.


מאחלת לכולכם שבוע טוב

להתראות דודה
יהודית גרעין-כל
מצגת שהוצגה לפני הטקס
מצגת זו הוצגה בלופ על מסך גדול, ברקע התנגנה מוסיקה של שירים שהושרו בגטו וילנה. הרעיון למצגת נשאב מתוך הסיפור של רות בן-דוד, על השולחן של הסבתא. המצגת מציגה את האנשים ומשפחותיהם בליטא לפני השואה, ברגע שהאנשים מקבלים פקודה להיכנס לגטו כל אחד אוסף את חפציו, ומוביל אותם בדרכים שונות לגטו. בסוף המצגת נראים אנשים בדרך למחנות. הכוונה היתה להראות את השינוי הגדול והפתאומי שחל בחיי היהודים, מבלי להציג תמונות שואה מזעזעות יותר.
(כדי לצפות במצגת, הניחו את הסמן על הקישור הבא, לחצו על הצד הימני בעכבר, בתיבה שתפתח לחצו עם העכבר השמאלי על "פתח בחלון חדש" המתינו מספר דקות והמצגת תעלה.)

סמינר "לימוד" בוילנה

"לימוד" פברואר 2007
Learn everything you can, anytime you can, From anyone you can

השנה התקיים זו השנה הרביעית כינוס או סמינר "לימוד" בווילנה.
כאלף איש משלוש המדינות הבלטיות, ועוד נספחים ממדינות שכנות, וכן אורחים רבים ונציגי הג'וינט ממדינות רבות, הגיעו לווילנה ללמוד על היהדות, להרגיש "יחד", להחליף ידע, לשמוע, להקשיב, להתאחד.
קהל כל כך רב כבר לא ניתן לשכן במלון אחד, האירועים התקיימו במלון ווילון, השוכן מחוץ לווילנה מרחק 10-15 נסיעה מן העיר, שבו התגוררו רוב המשתתפים. בנוסף לכך שוכנו משתתפים נוספים בשני מלונות נוספים בעיר והם הוסעו למלון עם אוטובוסים צמודים. כפי שמצופה בחודש פברואר, הטמפרטורות נעו בין 10- ל20- מעלות,מסביב למלון מעטה השלג הלבן לא השלה את אף אחד שחמים בחוץ. אך בפנים היה חם מכל הבחינות. המלון הוא בסטנדרט גבוה מאוד, יש בו אולמות גדולים, חדרי הרצאות קטנים וגדולים, חדרי אוכל גדולים.
איך מגיעים לסמינר לימוד. אם אתה קשור לקהילה היהודית, אתה מוזמן להירשם בזמן, לשלם כמה שדורשים כל שנה, ונכנסת לרשימה.
האירוע מסובסד על ידי הקהילות היהודיות באמריקה, על-ידי הג'וינט, ועוד גופים מגופים שונים. ארגון האירוע נמשך כמה חודשים. האירוע הזה תופס תאוצה משנה לשנה, רבים המעוניינים להירשם, ומגיעים באיחור מוצאים את עצמם בחוץ, מחוסר מקום.
משתתפים רבים וקבועים מגיעים גם מריגה ומטאלין. אני פגשתי אנשים רבים שהכרתי בשנה שעברה. ושפגשתי גם בביקורי בריגה בקהילה היהודית. אנשים מדברים נפגשים מבלים מחליפים מידע ובעיקר לומדים.
אז מה לומדים?

הסמינר נפתח ביום שישי אחר-הצהריים. לאחר סיום יום הלימודים והעבודה האנשים התחילו לזרום למלונות וקיבלו את החדרים. החל משעה 16.00 ועד שעה 18.40 התקיימו שתי סדרות של הרצאות. בערב התקיימה הפתיחה הרשמית של האירוע יחד עם ארוחת ערב המונית.
בין השעות 19.30-21.30 , הארוחה התקיימה בשני אולמות, והועברה על-ידי מצלמות ומסכים לשני האולמות וגם לקצות האולם שלא היו קרובות לבמה. באירוע הפתיחה הופיע האנסמבל "פייערלאך" שבו משתתפים גם תלמידים מבית-הספר שלנו, בגילאים שונים וגם אחת המורות. וכמובן היו נאומי פתיחה רבים וברכות.
לאחר אירוע הפתיחה וארוחת הערב התקיימו עוד 8 הרצאות וריקודים ושירה בציבור לבחירת המשתתפים.
יש לציין שהשגריר הישראלי שיושב בריגה, חן עברי, הגיע לכל סוף השבוע עם אשתו דליה ובנו. הם השתתפו באירועים, והשגריר נתן הרצאה ביום ראשון על מדיניות החוץ של ישראל. כמובן שגם הוא היה בין המברכים במוצאי השבת.
בשבת נערכו למעלה מ-40 הרצאות, מ9.00 בבוקר ועד17.00 אחר-הצהריים. וביום ראשון עד הצהריים עוד 26 הרצאאות. ההרצאות היו בתחומים רבים הסטוריה, יידיש, פסיכולוגיה, פילוסופיה, אומנות, דת, מסורת , אוכל ובישול, הומור ונושאים נוספים. כיוון שלא השתתפתי בכל ההרצאות, אני לא יכולה לדווח על כולן. אני מצרפת גם את התוכנית במסמך נוסף. בתוכנית מופיעים שמות המרצים ונושאי ההרצאות.
אנסה לסכם בקצרה מה שידוע לי: חלק מן המרצים היו מתוך הקהילות של ווילנה, ריגה וטאלין. חלק מן המרצים הגיעו מישראל, רובם דוברי רוסית. אורן אשכנזי מישראל מרקיד את הילדים כבר כמה שנים ריקודי עם. אורי זֵר שר איתם שירים ישראלים. בחורה צעירה בשם אינה קרוטוב גם היא מישראל העבירה סדנאות בתקשורת בינאישית.
גם אני נתתי הרצאה על מושגים שונים בחתונה יהודית וכיצד הם באים לידי ביטוי בקולנוע. כיוון שההרצאה שלי שובצה ביום ראשון לפני ארוחת-הצהריים, חששתי שלא יהיו הרבה נוכחים, אך הופתעתי כאשר הגיעו להרצאה, הרבה אנשים. בעיקר צעירים ביניהם נשים רבות בגילאי 20-30, וגם אחרים כמובן. הם גילו התעניינות רבה, ואף נשארו כחצי שעה לאחר סיום הזמן הרשמי של ההרצאה.

במוצאי שבת לפני ארוחת הערב נערכה הופעה של סטנדאפיסטית בשם קלרה נוביקובה. אני לא מכירה אותה, אבל אמרו לי שהיא מאוד מפורסמת, היא יהודיה. אני כמובן לא הבנתי הרבה, אבל נהניתי לראות אנשים צוחקים. אחר-כך אמרו לי כמה אנשים שהם לא כל-כך אוהבים את ההומור הזה. סביבי אנשים צחקו ונהנו. בארוחת-הערב נערך טקס הבדלה, כל הילדים עלו לבמה מקטנטנים ועד גדולים ושרו שירי הבדלה, זהו טקס מסורתי שהם עושים גם במחנות שלהם, והם יודעים את כל השירים, שרים ומרגישים ביחד ושייכים. הקהילה היהודית בווילנה היא קהילה מאוד פעילה, בבית הקהילה נערכים חוגים בכל יום. הילדים באים לבית הקהילה אחר-הצהריים ומרגישים שם בבית, יש שם מועדונים לילדים בגילאים שונים. לילדי בית-הספר הצעירים שלנו יש קלוב "אילן"
והבוגרים שלנו הם מדריכים בקלוב הזה. יש בקהילה מוסדות רבים שפועלים כל השנה. כל זה בא לידי ביטוי ב"לימוד" אנשים מכירים זה את זה, חלקם מבלים בערבים חברתיים משותפים או בחוגים שונים.
לפני כמה חודשים התחלתי להעביר השנה שיעורי עברית בקהילה, פעם בשבוע בכל יום שלישי אחר-הצהריים. זה התחיל משניים שלושה אנשים והיום יש לי קבוצה קבועה של למעלה מעשרה אנשים צעירים ומבוגרים, חלקם יודעים עברית די טוב, מלימודים קודמים, אך שכחו, אחרים רוצים פשוט לשמוע את העברית שלי, מה שמאוד מחמיא לי. העברית, שפת האם שלי, שפת היום-יום שלי הפכה ליקרת ערך בעיני האנשים שבאים לקבוצה שלי, מה יותר מחמיא מזה. לאחרונה התחלתי להביא לקבוצה הזו, שירים בעברית. אני בוחרת שירים בעלי משמעות, ומביאה את המילים ומסבירה את משמעותן.

אחזור שוב ללימוד. כיוון שנתתי הרצאה בלימוד, היה לי העונג לשבת במקום טוב, קרוב לבמה ולהכיר כמה אנשים מעניינים. ביניהם אדם בשם קלייב לוטון. הוא טוען שהוא האבא של "לימוד". כפי שהבנתי "לימוד" התחיל מלונדון ומתקיים שם שנים אחדות. הרעיון היה לכנס קהילות יהודיות וללמוד על יהדות, להחליף דעות, להתקרב זה לזה. הרעיון הזה מתפשט בעולם ויש כבר כמה מקומות בעולם שבהם מתקיים כנס "לימוד" קלייב לוטון ספר לי על לימוד שיתקיים או מתקיים בשנה זו בטורקיה, יש מגעים לקיימו בארגנטינה. והוא אמר שיש גם בישראל "לימוד גליל" וכוונה לקיים "לימוד" בנגב עם אוניברסיטת בן-גוריון.
כיוון שהוא דובר אנגלית, שמעתי שתי הרצאות שלו, שהיו מעניינות ביותר, הוא פשוט איש חכם, בנה יפה מאוד את ההרצאה שלו, ואמר דברים מעניינים שאין לי יכולת לתמצת אותם כאן.
בשנה שעברה השתתפתי באחת מן הפגישות שבהן לימדו שירים באידיש, מאוד נהניתי בסדנה זו וגם השנה רציתי להשתתף, אך משום מה לא הצלחתי להגיע לאף אחת מהן, תמיד זה התנגש עם דברים אחרים. השתתפתי בסדנת ניגונים. חבורת צעירים מריגה, שרים ומנגנים ניגונים חסידיים. היה מעניין וגם יפה לראות איך מטפחים תרבות יהודית של חומרים שלנו, ילידי הארץ, נראו תמיד גלותיים. כאן זה הגולה, אבל כאן מתקיימת תרבות שלא יודעת משהו אחר (וטוב שכך) ומשמרת את התרבות שפעם התקיימה במזרח אירופה, וגם חוקרת אותה. זה אמור גם לגבי האידיש. וזה יפה מאוד בעיניי. דרך אגב חבורת הצעירים הללו הגיעה להרצאה שלי, הם צפו בניגונים החסידיים בסרטים שהצגתי ונדלקו ממש.
בסוף ההרצאה קיבלתי מהם מתנה דיסק של שירים חסידיים בביצוע שלהם, שמחתי לקבל את המוסיקה הזו. כיוון שהיא מקורית ויפה ומסמלת את הקשר שלהם עם התרבות היהודית הישנה.

אלו היו כמה ימים של חוויה מאוד מאוד מעניינת. מלבד ההרצאות, היו תנאים טובים מאוד למפגשי לובי וקפה עם אנשים רבים ושונים.

להתראות
שלכם דודה
יהודית גרעין-כל
ווילנה, ליטא
מצגת סמינר לימוד.
הניחו את הסמן על הקישור, לחצו על הצד הימני בעכבר, בתיבה שנפתחה לחצו עם השמאלי על "פתח בחלון חדש", המתינו מספר שניות והמצגת תעלה. המצגת מלווה במוסיקה של קבוצה מריגה שעוסקת בהחיאת מוסיקה יהודית Forshpil, מהם קיבלתי את הדיסק המקורי שלהם, לאחר שהם נכחו בהרצאה שהעברתי בסמינר על חתונה יהודית בליווי קטעי סרטים.

אולימפיאדה בעברית ביורמלה

שלום חברים ערב פסח 2.04.07

חג שמח לכם.

שוחחתי עם כמה אנשים אבל אני כמובן לא אצליח להגיע לכולם לאחל
חג שמח, אז אני שולחת לכם מכתב קצר וברכה. כמו שאמרה חברתי,
אם אין לך זמן לכתוב סיפורים, תכתבי לפחות משהו, שנדע שהכול בסדר.

אני נמצאת עכשיו בחופשה של שבוע וחצי, השנה החופשה יצאה ממש במקביל לחג הפסח, זה נחמד מאוד. בתחילת החופשה יצאתי לעיר חוף, חופש ונופש בשם יורמלה, בלטביה במרחק כשעה נסיעה מריגה. ליוויתי תלמידים לאולימפיאדה של עברית, זה היה סוף שבוע מרענן.

אתמול בערב חזרתי עם התלמידים שייצגו אותנו בכבוד ושניים מהם אף זכו במקום השני, הייתי מאוד גאה ביכולתם של התלמידים שלנו.
אולי עוד אספיק בימים הקרובים לעשות איזה מצגת קטנה עם כמה תמונות מן האולימפיאדה הזו וגם תמונות מיורמלה – מקום מאוד מיוחד עם בתים ונוף אטרקטיבי.

הערב, ערב פסח אהיה כנראה עם רבים מן הקהילה במסעדה הכשרה, כנרת שבעליה מוכרים לי באופן אישי, ואני בקשר ידידותי עמם, אך לא ידעתי עד הרגע האחרון שבמסעדה שלהם מתקיים סדר פסח, לאחר שנודע לי הודעתי שאני מצטרפת והתברר לי שכמה אנשים יודעים על כך וגם ישתתפו. במקומות זרים אם אתה לא יודע את השפה אתה לפעמים קצת חרש-אילם, וזה קורה לי לפעמים שנודע לי על דברים ברגע האחרון או אחרי האירועים. אבל הפעם אני מקווה שזה יהיה בסדר.

לאחר החג, אני נוסעת לטייל בעיר גדנסק בפולין, דנציג לשעבר.
נוסעת באוטובוס, הזמנתי שם מלון בעיר העתיקה, אטייל כמה ימים ואחזור.
יישאר לי עוד זמן למנוחה. ואז יתחיל הרבעון האחרון של השנה. מבחינתי זוהי התקופה האחרונה, אני אמורה לסיים השנה את השליחות ולחזור לארץ. אני כבר די מתגעגעת להרבה דברים בארץ, ואני עושה הכנות לחזרה.
שוב חג שמח, ובילוי נעים בסדר ואחריו.
שלכם דודה
יהודית גרעין-כל ווילנה, ליטא





מצגת על האולימפיאדה בעברית שנערכה ביורמלה, עיירת נופש לחוף הים הבלטי, לא רחוק מריגה.
כדי לצפות במצגת, הניחו את הסמן על הקישור, לחצו על הצד הימני בעכבר, בתיבה שתפתח לחצו עם השמאלי על פתח בחלון חדש. המתינו כמה שניות וצפו במצגת שמתארת את האולימפיאדה לעברית.

אמנות רחוב בגדנסק

שלום לכל החברים 6/05/07
כיוון שזמני כאן קצוב ועוד מעט אני חוזרת הביתה, אני מרגישה צורך לנצל את התמונות שצילמתי בהנאה רבה בגדנסק.
כשטיילתי בין בתי העיר העתיקה של גדנסק, גיליתי שיש מה לצלם, הבתים המיוחדים, הקירות המצוירים הדלתות והשערים. התחלתי לצלם באופן מיוחד את הדברים הללו. כפי שראיתם במצגת הקודמת בתים רבים נהרסו במלחמת העולם השנייה בהפצצות של הגרמנים ואחר-כך בקרבות שבין הגרמנים לצבא הרוסי. כפי שקרה גם בוורשה, בתים רבים שוחזרו. סגנון הבתים בגדנסק דומה במידה רבה לבתים שראיתי בעיר העתיקה של וורשה, אך גם שונה ומיוחד לעיר הזו.
המוסיקה שמלווה את המצגת היא מתוך דיסקים של שירים בפולנית ששרה להקה מלבוב בשם בוטיירי . את המוסיקה הזו שמעתי לראשונה במסעדה בזקופנה שבה ביקרתי בשנה שעברה בחופשת האביב. המוסיקה מאוד מצאה חן בעיני, שאלתי את בעלי המסעדה מי הלהקה שמבצעת את המוסיקה. הם אמרו לנו את שם הלהקה, התחלנו לחפש בזקופנה את המוסיקה הזאת, רציתי לקנות את הדיסקים. לצערי לא מצאנו. בקראקוב נכנסנו לחנות גדולה מאוד של דיסקים וגם תקליטים ישנים. הם אמרו שהלהקה הזאת היא מלבוב. בחודש מאי, יצאנו עם התלמידים למסע שורשים באוקראינה והגענו ללבוב, שם הייתה לנו הפסקה של כמה דקות בלב העיר. חברתי לעבודה שהיא פולניה במוצאה, יצאה למשימה, ומצאה את הדיסקים של הלהקה. המוסיקה היא נהדרת. אני מתנצלת על האיכות, בדיסקים האיכות טובה יותר, אני הורדתי את האיכות כדי לא להעמיס יותר מדי על המצגת.
מי שרוצה לשמוע מוסיקה פולנית טובה, מוזמן אלי בקרוב לשמוע.
ואם עוד לא הבנתם, כל זה ממש מחבר אותי לאמא שלי, זכרונה לברכה,שנולדה באזור לבוב.
במצגת הבאה אני מבטיחה משהו אסתטי ומרהיב במיוחד, סידורי פרחים שמשהו מהם כבר ראיתם במצגת הקודמת.
להתראות
שלכם דודה
יהודית גרעין-כל

מצגות מהעיר גדנסק בפולין

לצפיה במצגת סידורי פרחים מהעיר גדנסק הניחו את הסמן על הקישור, לחצו על הצד הימני בעכבר, בתיבה שתפתח לחצו עם העכבר השמאלי על פתח בחלון חדש, המתינו כמה שניות ותפתח בפניכם מצגת מרהיבה מלווה במוסיקה פולנית מקורית.
לצפייה במצגת דלתות, שערים וציורי קירות, בגדנסק שבפולין, הניחו את הסמן הימני על הקישור, לחצו על הצד הימני בעכבר, בתיבה שתפתח לחצו עם העכבר השמאלי על פתח בחלון חדש, המתינו כמה שניות ותפתח בפניכם מצגת מרהיבה מלווה במוסיקה פולנית מקורית


גלרייית צילומים שלי מהעיר גדנסק


גדנסק-דנציג-העיר החופשית

שלום חברים 1 במאי 2007

עבר כבר כמעט חודש מאז שנסעתי לגדנסק, אני מתכננת כבר זמן רב להכין מצגת עם התמונות שצילמתי שם. אך לא יצא. מאז שחזרנו מחופשת האביב עבדנו על הכנת האירוע לכבוד יום העצמאות של ישראל. שמאוד הצליח, ועברנו אותו בשלום, ומעבר לכך. בקיצור לא היה לי ראש לכתוב ולהכין את המצגת.
השנה בליטא יש יותר חופשות, כי הליטאים סוף סוף הבינו שאין להם כמעט חופשות, אז השבוע הם החזירו את החג של 1 במאי לאחר ששנים הם הפסיקו לחגוג את החג הזה, בגלל שבעיניהם זה היה חג רוסי.
וחוץ מזה השנה החליטו שבכל פעם שהחג נופל על אחד מימי סוף השבוע, מאריכים את סוף השבוע ביום אחד, כמו שעושים ברוסיה. כך יצא שסוף השבוע האחרון התארך ויש לנו חופשה של כמה ימים.
אז מצאתי את הזמן להכין מצגת מעניינת על גדנסק, אתמול ישבתי יום שלם על המצגת והיום סיימתי אותה. חשבתי שבסוף יהיה לי ראש מרובע בצורה של מסך מחשב, אבל האמת היא שאני מאוד אוהבת לעשות את זה. המצגת שאני שולחת לכם כוללת גם אינפורמציה על ההיסטוריה של גדנסק היא דנציג לשעבר. כאשר דיברתי עם אנשים בטלפון לפני הנסיעה שלי הבנתי שלא כולם מכירים את ההיסטוריה של העיר והאמת היא שגם לי היה זכור הסיפור של "סולדריות" של לך וולנסה, אבל לא ידעתי פרטים רבים על העיר ועל ההיסטוריה שלה. לפני הנסיעה התחלתי לקרוא והתברר לי שיש כאן סיפור מעניין על דנציג העיר שכבר נפוליון נתן לה מעמד מיוחד שנקרא "העיר החופשית" מעין עיר שהיא כמו אוטונומיה, ואחר-כך שוב קיבלה העיר את המעמד הזה בין שתי מלחמות העולם, והיא הייתה עיר שברובה מאוכלסת בגרמנים. כאשר קראתי על מעמדה של העיר לא יכולתי שלא לעשות הקבלה עם הרעיון שהוצע במפת החלוקה של 1947 של ירושלים הבינלאומית, ושמדי פעם יש מי שמציע את זה גם בימינו. לפי הדגם של גדנסק נראה שזה רעיון לא כל-כך טוב שלא פותר בעיות אלא רק מגביר אותן. למדתי הרבה על המתח של הלאומים הרבים בתוך פולין. זה מאוד עניין אותי. אני התגוררתי בגדנסק שמלון ששמו Wolne Miasto לא ידעתי מה הפרוש וכשהגעתי לפולין התברר לי שפרוש השם "העיר החופשית" ושוב נתקלתי במושג הזה. המסדרון הפולני הוא מושג נוסף שהתברר לי תוך כדי קריאה על גדנסק, והוא קשור לפלישת היטלר לפולין ודרישתו לקבל את גדנסק לידיו.
אתם תסלחו על כך שאני לא מפסיקה להיות מורה אפילו לרגע, וגם במצגת הזו אני מנסה ללמד אתכם על גדנסק. אתם יכולים להציץ בתמונות שצילמתי, ולקרוא על ההיסטוריה של העיר, או סתם להתרשם מן התמונות.
לא הוספתי מוסיקה למצגת, וגם יצרתי אותה כך שתוכלו לדפדף בקצב שלכם. מקווה שתהנו יחד איתי מן המראות של גדנסק. עיר מעניינת ומיוחדת, ואפשר לומר שגם יפה מאוד. הייתי בגדנסק 4 ימים בחופשת האביב שלנו. נסעתי בלילה באוטובוס, מווילנה לגדנסק, יש כאן קו סדיר בין שתי הערים הללו שיוצא יום יום לשני הכיוונים.
כשהגעתי לגדנסק התברר לי שהמלון שבחרתי דרך האינטרנט הוא מלון נוח מאוד וגם יפה, ובעיקר נמצא במקום אידאלי. בלב העיר העתיקה קרוב לכל אתרי התיירות. היה לי מאוד נוח להגיע ברגל לכל מקום ולא הייתי צריכה לקחת תחבורה ציבורית. מזג האוויר באותם ימים היה קצת קריר אך לא היה גשם למזלי, כך שיכולתי לטייל בכל המקומות. באחד הימים החלטתי שאני מעוניינת לראות גם את המקומות לחוף הים הבלטי שנמצאים מחוץ לגדנסק. חיפשתי נהג מונית שייקח אותי למקומות הללו במחיר סביר.
ביקשתי מן הפקידה במלון להתקשר לתחנת מוניות כדי לבדוק כמה תעלה לי נסיעה כזו. התשובה הייתה שהסכום יכול להיות 250 זלוטי ויותר (כמאה דולר) החלטתי לא להזמין מונית בצורה כזו, כי ידעתי שאפשר להשיג מונית בפחות מכך. יצאתי לתחנת מוניות, שוחחתי עם כמה נהגים עד שמצאתי אחד שמבין קצת אנגלית ובעיקר אחד שנראה לי חביב ושנחמד להסתובב איתו כמה שעות. אכן הצלחתי, הוא באמת היה חביב לקח אותי לסופוט ולגדיניה, שני מקומות ששוכנים לחוף הים הבלטי, מעניינים מאוד. כאשר שוחחתי איתו והוא שמע שאני יהודיה, הוא טען שהוא מכיר מבנה שהיה פעם בית כנסת, ובזמן השלטון הסובייטי היה בית-ספר למוסיקה, ביקשתי אותו להביא אותי למבנה הזה. המקום אכן נראה לבנייני בתי הכנסת במזרח אירופה. צילמתי את המבנה, אך לא נכנסתי לתוכו.
גם הוא מופיע בסופה של המצגת שלי. מאוד נהניתי לצאת כל יום ולהסתובב בעיר שלא מוכרת לי. הלכתי לי לאט לאט, צילמתי, התרשמתי ונהניתי מאוד. אני אומנם לא מבינה הרבה דברים בפולנית, אך כיוון שאמי הייתה פולניה גזעית, ובשנות החמישים חזרה לדבר בפולנית עם בת-הדודה שהגיעה מפולין, זכרתי די הרבה מלים, נהניתי לשמוע את הפולנית, ולהיזכר בשפת האם של אמי. במשך הימים הללו חשבתי עליה לא מעט, היא לא הייתה מאמינה שאני הסתובבתי בערים פולניות. כשאמי הייתה בחיים שוחחתי איתה לא פעם על האפשרות להגיע לפולין או לגאליציה המזרחית, האזור שבו היא נולדה היא תמיד אמרה שאין סיכוי להגיע לשם ואפילו לא כל-כך הבנתי אם זה בפולין , או באוקראינה, או ברוסיה. ומהארץ הכל נראה לנו אותו דבר, גוש אחד גדול של מדינות שאי אפשר להגיע אליהן ולא ממש יודעים מה קורה בתוכן. אז אמא שלי לא יודעת אבל אני הייתי בהרבה מקומות שפעם חשבנו שלא נוכל להגיע אליהם לעולם.
באחד הימים הלכתי לתומי לאיזשהו כיוון חדש והגעתי לשוק הפרחים. כיוון שהיו אלה ימים ראשונים של האביב ובסביבות חג הפסחא, כנראה שהם מכינים את סידורי הפרחים לאירועים מיוחדים וגם לקחת לבתי הקברות. בכל אופן מאוד התרשמתי מסידורי הפרחים. צילמתי וצילמתי וחזרתי לשם בפעם השנייה כדי לראות שוב את הסידורים, בפעם השנייה היה אפילו אור יותר טוב לצילומים. כמה מן הסידורים הללו שילבתי במצגת אבל אני אקדיש מצגת מיוחדת לסידורי הפרחים. אשלח בשבוע הבא.

בינתיים
תהנו מן המצגת ושילחו לי משוב
אני מאוד שמחה לקבל כמה מלים מכל אחד מכם ומזמן לא כתבתם לי
להתראות
שלכם
דודה
יהודית גרעין-כל ווילנה ליטא

מצגת על בוברויסק העיר שבה נולד ברל כצנלסון

הניחו את הסמן על הקישור, לחצו על הצד הימני בעכבר, לחצו על פתח בחלון חדש, וחכו כמה שניות ואז תופיע המצגת שהכנתי על בוברויסק. העיר שבה נולד ברל כצנלסון. חברו האישי של סבא שלי שמואל גרעין-כל.

סיום השליחות והמסע האישי

שלום חברים יקרים יוני 2007

זהו, אני מסיימת את שליחותי, את הימים האחרונים לשהייתי בווילנה אני מקדישה לאריזות, פרידות, וגם אריזת המסמכים והתמונות במחשב, כי הוא זקוק לטיפול דחוף. כרגע בימים אלו, חמישי שישי שבת וראשון, אפשר עוד לדבר איתי בסקייפ. אני מחוברת לאינטרנט. אחר-כך אגיע לארץ להתמקם שוב באזור רמת-השרון, כך אני מקווה. בהתחלה אשהה אצל חברתי מאירה, אך אני מחפשת דירה, ועומדת לקנות מכונית, כמובן.
אני שמחה מאוד לחזור לארץ, אינני יודעת עדיין אם אני יוצאת לפנסיה, או ממשיכה לעבוד שנה או שנתיים, בינתיים לא אישרו לי את הפנסיה.
יש לי הרבה מאוד תוכניות לגבי השנה הבאה, והכל תלוי כמובן. זה חייב להתבהר בחודשים הקרובים. אני מקווה שהכל יסתדר לטובה. בכל מקרה אני שמחה לחזור הביתה. אני יכולה לגלות לכם, שלא היה לי קל לחיות בארץ שאינה מדברת בשפתי, קשה מאוד להתאפק ולא להרגיש בבית. למרות שהתרגלתי לחיות כאן והרגשתי די טוב בסביבה שנעשתה מוכרת לי במשך הזמן. קיבלתם ממני מכתבים ומצגות ממקומות שונים בהם ביקרתי בתקופת שהותי בספ"ב וגם בווילנה, השתדלתי למצות את הטוב מכל מקום. לראות, לחוות חוויות, לצלם, להתרשם. ובעיקר לעשות את מה ששלחו אותי לעשות כאן, ללמד עברית בבית-הספר, להיות שליחה טובה, להעניק לילדים ידע וקשר ליהדות, לישראל, ולעם היהודי. אני יודעת שהשקעתי בהרבה אהבה שהענקתי לילדים. וגם בהרבה חומרים שקניתי בארץ באופן פרטי והבאתי לכאן. השארתי כאן הרבה מאוד חומרים שקניתי. אני יודעת שיהיה להם שימוש כאן. ועשיתי הכל באהבה ומאהבה. עשיתי גם כמה דברים מעבר לכך, ביצירת קשר עם אנשים בקהילה, בהשתתפות בסמינר "לימוד" ובהרצאה שנתתי שם, בהוראת עברית בקהילה, בהתנדבות כמובן.
אני מרגישה מאוד טוב כאשר אני מסתכלת אחורה על חמש השנים שהייתי בשליחות. מעבר לכך קרו לי גם הרבה דברים חשובים באופן אישי, אני חוזרת לארץ עם הרבה מטענים חדשים. במשך שנים הרגשתי משיכה לאזורי מזרח אירופה בגלל ההיסטוריה המשפחתית שלי. אמי שנולדה כפולניה באזור טרנופול ב1912 ,במקום שהיה אז תחת משטר אוסרו-הונגרי, ובשנים האחרונות נמצא באוקראינה. הגעתי לאזור זה במסע שורשים. מוצאו של סבי מצד אבי, מדווינסק, היא דאוגבפילץ, העיר השנייה בגודלה בלאטביה של היום. גם לו יש סיפור מעניין ביותר.
גם את המקום הזה חקרתי לעומק. סבי זה נפטר בגיל צעיר יחסית, כאשר אבי היה בן 15, לא היה לנו ממש את מי לשאול על חייו. אך במשך השנים התגלו שני מקורות מידע חשובים. האחד, אגרות ברל כצנלסון שהכיר את סבי אישית, והיה חברו האישי, ואף מצולם איתו בתמונה אישית של שניהם מן הגדוד העברי. תוכלו לראות את תמונתו של סבי, שמואל גרינקול, עומד ליד ברל כצנלסון, בתמונה שלו מן הגדוד העברי, בספר הביוגרפי עליו שנכתב על-ידי אניטה שפירא.
מקור נוסף הוא קרובי המשפחה שלנו, אחיו של סבי, שהגיע מריגה עם בני משפחתו בשנת 1978 לפני נפילת הגוש הסובייטי, משפחה ציונית שהצליחה לצאת בהרכב מלא באותה תקופה, גם כאן יש סיפור ארוך, שעוד לא סופר עד הסוף. כשעסקתי בכל ההיסטוריה הזו, גיליתי שיש לי חומרים לרומן משפחתי לא רע בכלל, אולי אצליח לגייס את עצמי לכתיבה.
היום אני מבינה גם את ההיסטוריה והאסטרטגיה של האזורים הללו.
בחודש מאי סגרתי את המעגל, כאשר נסעתי לסוף שבוע בבלארוס, שהיתי במינסק אצל חברתי מרים מילשטיין שגם היא מורה בבית-הספר היהודי במינסק, והצלחתי להגיע למקום חשוב, לבוברוייסק. בבורוייסק נולד ברל כצנלסון, חברו האישי והקרוב של סבי. הרגשתי צורך להגיע לשם. במקום זה ארח אותנו מורה לעברית בשם פימה-יפים כצנלסון. הוא לא יודע אם הוא קרוב של הכצנלסונים שהגיעו לארץ אבל יחד איתו הסתובבנו במקומות שונים בעיר, ביקרנו בבית הכנסת שהוחזר לקהילה היהודית הקטנה שנותרה במקום. בבית-הקברות היהודי המטופח להפליא מצאנו מצבות רבות עם השם כצנלסון, וכמובן שמות יהודיים נוספים. ביקרנו ליד אנדרטת הניצחון במלחמת העולם השנייה שנמצאת בכל עיר גדולה בבלארוס. פימה לקח אותנו לאתר קטן שבו יש אנדרטה לחסידי אומות העולם שהצילו יהודים בעיר. ובצהריים התארחנו בביתו לארוחת צהריים. הביקור הזה היה מאוד חשוב מבחינתי וסגר לי מעגל נוסף שקשור למוצאה של משפחתי.
ביקרתי כמובן גם בהרבה אתרים במינסק, שהיא עיר גדולה מאוד. אני צריכה להקדיש עוד פרק חשוב למינסק, צילמתי שם תמונות מעניינות. ולכן אשלח הפעם מצגת קצרה שמציגה את בוברויסק, העיר של ברל כצנלסון, שבה גם ביקר סבא לא פעם, בהיותו פעיל ציוני סוציאליסטי,
עד המהפכה של 1905, המהפכה שנכשלה, שאחריה נאלצו פעילים רבים לעזוב את רוסיה, וגם הוא עזב באופן די בהול בחברת אשתו נחמה שהייתה פעילה גם היא במפלגה. המסלול שהם עשו הוא ארוך ומפותל, הם לא עזבו
לארץ-ישראל, כחבריהם אנשי העלייה השנייה. סבי למד אגרונומיה בגרמניה, ואחר-כך הגיע לארה"ב, אבי נולד בבאלטימור. ולסבי הייתה חווה חקלאית בארה"ב. בדרכו שלו, הוא הגיע לבסוף לארץ-ישראל כאשר התגייס לגדודים העבריים, הוא היה בגדוד הל"ט של המתנדבים מקנדה וארה"ב, בהגיעו לחלמיה במצריים הוא פגש שוב את חבריו מרוסיה, שהתנדבו לגדוד הל"ח מארץ-ישראל,ביניהם ברל כצנלסון שכותב באגרות שלו על הפגישה המרגשת עם סבי.
סבי, שמואל גרעין-כל, הגיע לארץ ישראל עם הגדוד של מרגולין, דרך עבר הירדן, כנראה בעקבות פגישותיו עם החברים והתרגשותו מהמפגש עם ארץ-ישראל החליט להשאר בארץ.
הרבה פרטים לא ידועים. אבל הספור מעניין בכל מקרה. הסבא שלי הצטרף לקבוצה שייסדה את מושב בן-שמן, בין המושבים הראשונים שהוקמו בארץ בשנות העשרים, והתקיים עד שנת 1948.
הסבא הזה נפטר צעיר לצערנו הרב,בשנת 1932. אך סיפורו הוא מרתק, והצלחתי לחבר עוד חולייה בפאזל המסקרן הזה.

זהו חברים, אני לא סיימתי לספר את הסיפורים. אך שליחותי מסתיימת בימים אלו. אחדים מכם כבר כתבו לי שהמכתבים שלי יכולים לשמש ראשי פרקים לספר שאכתוב, אני מקווה להרים את הכפפה, ולכתוב. יש לי הרבה רעיונות, עכשיו אני מקווה שיהיו לי הכוחות לכתוב משהו מעניין ומרתק על השנים המרתקות הללו. עוד לא יודעת מה ואיך. יש לי גם הרבה מאוד חומרים מצולמים. מקווה לעשות משהו עם כל הרעיונות הללו.

ועכשיו למציאות. אני נוחתת בישראל ביום ראשון 24.06.07 החל מיום שני 25.06.07 הנייד שלי יהיה זמין. אשמח לדבר עם מי שיתקשר. כמובן שאהיה עסוקה בשבועות הראשונים בהתמקמות. אך אתם תדעו איך למצוא אותי, או בנייד או בדוא"ל. אני מאוד מתגעגעת לארץ, אשמח להריח את הריחות, לשמוע את השיחות בעברית, ואפילו להתחמם בחמסינים של ישראל.

להתראות
שלכם דודה
יהודית גרעין-כל