גלרית תמונות מצעד החיים

תלמידי בית ספר "שלום עליכם" מווילנה
במצעד החיים בפולין  מאי 2005 פרוייקט "חפציבה" 

כדי להגיע לגלריה לחצו כאן 

תלמידי בית הספר בוילנה בשער מחנה אושוויץ-בירקנאו

מצעד החיים בפולין

שלום חברים

עבר כבר שבוע מאז חזרתי מן המסע לפולין, ועשרה ימים מאז הצעדה עם התלמידים מבית-ספר "שלום עליכם" מווילנה, ליטא, לכיוון אושוויץ-בירקנאו.
כאשר נודע לי לפני כמה חודשים שיש אפשרות לנסוע ל"מצעד החיים" עם תלמידים שלנו, מיד אמרתי שאני מעוניינת להצטרף למסע הזה. הרבה שנים רציתי לצאת לפולין. בשם האהבה וההערכה לאימא הפולנייה שלי, ברטה קליינר, אמי באה לארץ מגאליציה המזרחית, היום אזור שנמצא באוקראינה בקרבת הגבול עם פולין, היא נולדה בכפר קטן בשם שצ'בקי (לאחר חיפושים ממושכים מצאתי אותו במפה) בשנת 1912, השטח אז אזור השייך לאוסטריה. בשנות ילדותה חוותה את מלחמת העולם הראשונה, את הרעב, גיוס האב לצבא האוסטרי, מות שני אחים כתוצאה מהרעב והמחלות. כיוון שלא היו הרבה יהודים בכפר עקרה המשפחה את מגוריה לעיר סקאלאט ליד טרנופול כדי לאפשר לילדים ללמוד בבית-ספר עם יהודים. באותה תקופה השטח היה כבר שייך לפולין. שם גרה המשפחה כ-7 שנים. לאמי היו בארץ הרבה חברים מן העיר הזו. כאשר בגרה אמי, עברה לעיר הגדולה, היא הגיעה לטרנופול ושם הצטרפה להכשרה של קבוצת "גורדוניה". אמי הגיעה לארץ בשנת 1934, 5 שנים לפני הפלישה הגרמנית לפולין. היא השאירה בפולין משפחה, אב אם, אח נשוי עם שני ילדים, ואחות. כאשר הגיעה אמי לארץ עם קבוצת גורדוניה לקיבוץ חולדה היא הבינה מהר מאוד שבקיבוץ לא תוכל לקבל כסף תמורת עבודתה, לה נותרה עוד משימה חשובה לשלוח כסף להורים למחייה, ולהוציא את אחותה אילנה מפולין באופן דחוף. אמי עזבה את הקבוצה בחולדה ועברה לכפר הנוער בן-שמן לעבוד ולהרוויח כסף. את האחות הצליחה אמי להביא לארץ ברגע האחרון. אילנה הגיעה לארץ באנייה האחרונה של האצ"ל, בשנת 1939, הייתה צעירה ויפה, והתגייסה לאיי. טי.אס הבריטי במלחמת העולם השנייה אילנה הייתה נהגת משאית, במשך כמה שנים, בשיירות הבריטיות שנעו ממצרים לסוריה, דרך ארץ-ישראל.

שאר המשפחה נשארה בפולין, מבחינתנו הילדים שגדלו בארץ הם נשארו דמויות מתוך התמונות שתלויות על הקיר. כשאילנה עזבה את פולין היא הצטלמה עם האב האם, והאח ומשפחתו. כך נשארה לנו תמונה של המשפחה. מה עלה בגורלם? כנראה נרצחו ביער הסמוך למקום מגוריהם. מה עלה בגורל משפחת האב שהיו לו 11 אחים? כנראה אותו גורל. אני נולדתי 4 שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, ובן-דודי, בנה של אילנה נולדה שנה לפניי. שנינו קרויים על שם ההורים. פנחס ויהודית. במשך שנים לא נשאתי את השם יהודית, אלא בתעודת הזהות, כל מי שהכיר אותי קרא לי דוּדָה. אני חושבת שאמי לא יכלה לקרוא לי באמת בשם אמה למרות שהעניקה לי את השם הזה, היא קראה לי דודה או דודינקה. כאשר יצאתי לשליחות ברוסיה, החלטתי לחזור לשם הרשמי שלי, כאן קוראים לי יהודית. היו לכך כמה סיבות. השם יהודית או יודית כפי שהם קוראים לי מוכר כאן וקל לביטוי, להתחיל להסביר את הכינוי דודה היה לי יותר מסובך. מלבד זאת כנראה שהגיע הזמן להיקרא על שם סבתי שנרצחה אי שם בפולין, אותה לא הכרתי כמובן.

אני לא יודעת למה העמסתי על גבי את המטען הזה כל השנים, אחי ואחותי לקחו את הנושא הזה בצורה אחרת לגמרי. אבל לא לכל דבר יש הסבר, אני חשה את הקשר הפולני הזה הרבה שנים. זו הסיבה שנמשכתי למזרח אירופה. במשך שנים דיברתי עם אמי על האפשרות להגיע למקומות הללו. היא הנידה ראשה בביטול ואמרה שאין סיכוי, כי איזור טרנופול- לבוב נמצא באוקראינה, במשך שנים "מעבר למסך הברזל" . ובכן, אני כבר שנה שלישית בשליחות. שנתיים בסן-פטרבורג, והשנה התקרבתי יותר לאזור פולין. גם בלרוס ולטביה מעניינות אותי בגלל קשר לסבא השני שלי, אותו לא הכרתי אבל הוא הגיע לארץ ישראל עם הגדודים העבריים והיה בין ראשוני ההתיישבות בארץ. אבל זה לספור אחר.

מצטערת שהעמסתי גם עליכם את הסיפור המשפחתי שלי. אבל הסיפור השתחל לכאן באופן טבעי, כי בכל דקה במסע הזה לפולין חשבתי על אמי ומשפחתה ועל האחרים כמובן.
הגעתי עם תלמידי לוורשה באוטובוס ישיר בתחבורה ציבורית לוורשה. יש כאן חברה שיש לה קווים בכל אירופה, יורוליין. 8 שעות נסיעה מווילנה והגענו לוורשה, בירת פולין. מחיר הכרטיס הלוך וחזור, עם הנחה פחות ממאה דולר. כיוון שהגענו יום לפני כולם, סידרו לנו מלון במרכז וורשה, לא רחוק ממלון נובוטל, שבו פתחו מרכז אוכל לכל הקבוצות שנמצאות באיזור וורשה. שם אכלנו ארוחת ערב ושם פגשנו קבוצות גדולות מאוד של יהודים שהגיעו מצרפת. באותו ערב הצלחנו לטייל במרכז וורשה, הלכנו ל "ככר שלושת הצלבים" לחלק מכם לא צריך להרחיב, ולאחרים אומר שאנחנו גדלנו על הספר "מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים" ובשנים האחרונות אני גם ערכתי סרט ווידאו עם רמי הוכמן, שאביו היה ממוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים, והוא הספיק לעשות איתו טיול שורשים בפולין. בהמשך טיילנו ברחוב מחודש שבו יש בתי קפה ומסעדות ונקרא נובי סווייט.
למחרת 04.05.2005 חברנו אל הקבוצה הגדולה שהגיעה מכל רחבי ברית-המועצות לשעבר, הגיעו אנשים מקאזאן, מקישינב, מזפרוז'ה, ממוסקבה ועוד. חלק מהאנשים נסעו ברכבות ובאוטובוסים 30-48 שעות, מסע ארוך ומייגע.
היום הראשון בוורשה התחיל לא טוב, היה גשם, מבחינה ארגונית היו כמה תקלות, ובכל אופן הצלחנו להיות בבית-הקברות הענק בוורשה, באזור גטו וורשה ראינו את המצבה הענקית לזכרם של לוחמי הגטו, את איזור הבונקר שממנו הוצאו הלוחמים האחרונים, האומשלגפלאץ, הככר ממנה נשלחו תושבי הגטו למחנות.
בערב השתתפנו בעצרת המרכזית ליד המצבה ללוחמי הגטו, הטקס הזה נוהל ברובו בצרפתית השנה, ורק קטע קטן ממנו היה באנגלית. פה ושם נשמעו גם מלים עבריות וגם שירתו של דודו פישר בעברית.
ביום חמישי 05.05.05 יום השואה בישראל, התקיים "מצעד החיים" ואחר-הצהריים העצרת המרכזית באושוויץ בירקנאו. אנחנו יצאנו ברכבת מוורשה לאושביינצ'ים, לשם כך קמנו מוקדם מאוד בבוקר. ב-7 בבוקר הרכבת יצאה, והגענו לאזור אושוויץ בשעה 11.30 . אתם וודאי מתארים לכם את התחושה המוזרה לנסוע ברכבת לאושוויץ..... אבל כמובן להבדיל אלף אלפי הבדלות....... רבים שלחו SMS לחברים: אני ברכבת לאושוויץ......
יחד עמנו ברכבת היו כ-2000 איש וכולנו התחלנו את המצעד מתחנת הרכבת ועד למחנה אושוויץ בירקנאו. היה מאוד מרגש להגיע לפתח המחנה ולשמוע ברקע את הרמקולים הגדולים שבהם קורא דודו פישר שמות אנשים שנספו בשואה, מכל העולם ביניהם גם אנשים מליטא, תלמידי ורבים אחרים בקבוצת "אורט רוסיה", אליה היינו שייכים הקשיבו לשמות ושמעו שמות של אנשים שמקום מוצאם מליטא, רוסיה, רוסיה הלבנה, פולין, הונגריה ועוד ועוד.
בתוך המחנה, כאשר אתה עומד על פסי הרכבת ומדמיין לך את האלפים שהגיעו לכאן בקרונות המשא ונשלחו לסלקציה, ורבים מהם נשלחו לתאי הגזים מיד, אינך יכול שלא להזדעזע מהגודל. ושום תמונה שראית אי פעם לא מצליחה להעביר את מימדי המחנה וממדי האסון, רק כנמצאים במקום מבינים את גודל השיטה וממדי ההשמדה.
פולין עכשיו יפה, ירוקה, הכל צומח ופורח, המקום נראה שקט ופאסטורלי, לרגעים אתה יכול לשכוח ולהתפעל מהנוף הנשקף בטיסת הרכבת או במחנה עצמו, ואז השרידים של המשרפות המפוצצות, הגדרות החשמליות, המצבות, הצריפים, הבלוקים, המראות שצברת כל השנים בסרטי יום השואה וימי הזכרון. הסיפורים של הניצולים, המחשבה על האנשים, הנשים והילדים, שכל אחד מהם היה עולם ומלואו ויכול היה להעמיד משפחות שלמות של אנשים שהיו ממשיכים את חייו. והלב נחמץ ובוכה.
אתם ראיתם את העצרת בטלוויזיה, אנשים סיפרו לי שהיה מאוד מרגש לשמוע את ראש הממשלה אריאל שרון , ואת הרב לאו ואחרים. אנחנו השתתפנו, היינו במקום, אבל בגלל הגודל המרחק שבו עמדנו וכמות האנשים היה קשה מאוד לשמוע הכל ולהתרגש, שמענו היטב את דברי ראש הממשלה, וגם אחר-כך בערב העלינו שוב את דבריו בשיחות עם התלמידים. ההשתתפות הייתה חשובה, הכמות הגדולה קצת פגמה.

למחרת בבוקר חזרנו למוזיאון באושוויץ , היינו חייבים לסגור את המעגל עבור התלמידים ולקשר את הכל ביחד, לא היה לנו מספיק זמן לראות הכל. אבל ראינו הרבה מן המוצגים, כדי לתת לתלמידים את התחושה שהכל אכן קרה, יש כאן עדויות חיות. ביקרנו במוזיאון היהודי, בביתן של ערימות המוצגים המזעזעות:המזוודות עם השמות והתאריכים, הפרוטזות, המשקפיים, כלי האוכל, השערות, הנעליים. בחדר יזכור, ערכנו אזכרה קטנה משלנו. ראינו את המחנה את הגדרות החשמליות הכפולות, את קיר המוות, את המשרפות, את השער המפורסם ועליו הכתובת "העבודה משחררת".
באותו יום נאלצנו לצאת מוקדם כדי להגיע לפני כניסת השבת למלון שלנו בוורשה.
לא הספקנו לבקר בקראקוב, שמענו שזו עיר יפה במיוחד ושם גם יש הרבה שרידים של הקהילה היהודית. המרחק מאושוויץ לוורשה, כמעט כמו המרחק מווילנה לוורשה. נסענו כ-7 שעות.
המלון שלנו, מלון 500 בו השתכנו חברי הקבוצה, שכן על אגם, מרחק של כשעה נסיעה מוורשה. מקום פסטורלי ומרגיע. נשארה לנו השבת למנוחה. תלמידנו היו זקוקים למנוחה הזו. וכדרכם של צעירים, הם התחברו זה עם זה, נפגשו ובילו יחד, גם המפגשים הללו של נוער יהודי מכל רחבי ברית-המועצות לשעבר היו מעניינים מאוד, נוצרו חברויות ולמחרת בבוקר היה קשה להיפרד.
במוצאי שבת הצלחנו עוד לתפוס קצת מוורשה – העיר העתיקה, מה שהשאיר טעם של עוד.
אני רוצה לחזור לוורשה, לקראקוב. מקווה שאוכל לעשות זאת במהלך השנה הבאה. ככל הנראה אני נשארת כאן, בווילנה. המסע הזה מבחינתי היה חשוב ביותר. בתחילת שנה הבאה אני מתכננת להגיע לרוסיה הלבנה, חשוב לי לבקר במינסק, בבוברויסק מקום הולדתו של ברל כצנלסון, מקום בו פעל גם הסבא שלי, וחבר למשפחת כצנלסון. עוד לא הייתי בדווינסק מקום הולדתו של סבי, היום עיר שניה בגודלה בלטביה, דאוגבפילץ- מרחק כמה שעות מווילנה.

אשלח לכם כמה תמונות מן המסע.

להתראות
דודה
יהודית גרעין-כל

טיול לפולין מאי 2006

שלום לכם חברים מאי 2006
כבר תקופה ארוכה שאני מתכוונת לכתוב לכם, אך הייתי שרויה בחוסר וודאות לגבי שנה הבאה, מה שהקשה עלי, והעדפתי לא לכתוב. 5 שנים בשליחות זה המקסימום האפשרי, אך לא כל השליחים נשארים 5 שנים. כיוון שאני מרגישה טוב מאוד בבית-הספר בווילנה, ומסתדרת מצוין עם חברתי לשליחות ועם המורים וההנהלה כאן, היה נראה לי מובן מאליו שאני נשארת לשנה החמישית. לא אלאה אתכם בפרטי העניינים שגרמו לי לחיות בחוסר וודאות לגבי המשך שליחותי לשנה החמישית. בסופו של עניין הוחלט בשבוע שעבר שאני וחברתי אלה נשארות כאן בבית-ספר "שלום עליכם" בווילנה, ליטא, בשנה הבאה.
אחד הדברים שמאוד רציתי לעשות החל מהימים הראשונים שהגעתי לשליחותי, עוד לפני 4 שנים. היה לנסוע לפולין, ולהגיע גם לאזור גליציה המזרחית, לראות את המקומות שמהם הגיעה אמי לישראל בשנת 1934 לפני המלחמה. בשנה שעברה יצאתי עם כתה יא' מבית-הספר ל"מצעד החיים" בפולין. כיוון שלמסע הזה הייתה מטרה אחת חשובה, ביקרנו באושוויץ, בוורשה, וצעדנו במצעד החיים. לא הספקנו להיות בקראקוב, והזמן ששהינו בוורשה היה קצר מאוד. השנה נסעתי בחודש אפריל עם חברה לפולין. יצאנו באוטובוס מווילנה לקראקוב. האוטובוס יצא בשעה 17.00 אחר-הצהריים, והגיע לקראקוב בבוקר השכם, כ-13 שעות נסיעה. לא קל, אבל מעניין וזול מאוד. דרך אגב האוטובוס הזה המשיך לווינה-אוסטריה , ומשם לרומא-איטליה. בקראקוב שהינו שלושה ימים ושלושה לילות. קראקוב היא עיר מעניינת ויפה. היא לא הופצצה במלחמת העולם לכן נשארו בה הרבה אתרים שלמים, העיר העתיקה, מצודות המלכים הפולנים, האזור היהודי קז'ימייז' שפעם היה מחוץ לעיר וכיום הוא אתר תיירות במרכז העיר, ובו מספר בתי כנסת ששרדו, ומשמשים עדות אילמת לקהילה יהודית תוססת וגדולה שחייתה במקום.

כמובן צילמתי תמונות רבות במקומות הללו. ואני מקווה להכין מצגת על כל אחד מן האתרים. ביום השני לשהותנו בקראקוב, החלטנו לנסוע לזאקופנה. על המקום הזה שמעתי פעמים רבות מאמי, שחיה בגאליציה, באזור טרנופול, בעיר סקאלאט. היא סיפרה לי שלזאקופנה היו נוסעים כל האנשים העשירים, כדי לעשות סקי, להירגע, ולהיות בעיירת נופש בהרים. היא כמובן לא יכלה להגיע לשם, איך יכולה ילדה מבית עני להגיע לזאקופנה. זה היה חלום.
לפני מספר שנים קראתי ספר "כרמי שלי" שנכתב על-ידי מרים עקביא, ילידת קראקוב, ובת למשפחה יהודית ענפה שישבה בעיר במשך מאות שנים ורובה נספתה בשואה. בספר זה היא משחזרת את החיים של משפחה יהודית בקראקוב מסוף המאה ה-19 ועד מלחמת העולם השנייה. בין שאר הנושאים שהיא מתארת בחיי היהודים היה נסיעות לעיר הנופש בערים זאקופנה. היא מתארת, נוף הרים שובה לב, פלג מים זכים, והרבה חופש. אני יודעת שלרבים מאיתנו שגדלו בארץ אחרי מלחמת העולם השנייה, פולין מסמלת את מחנות ההשמדה, אך היו שם גם חיים. אמי באה משם מן החיים. אמנם משפחתה נכחדה שם, אך היו שם גם חיים.
מאז שאני זוכרת את עצמי, קראתי כל מה שמצאתי שהיה קשור בשואה. זה קורה לי גם כיום. אחד הספרים שזכורים לי מאז ילדותי וקראתי אותו גם במהדורה המחודשת שלו בשנים האחרונות הוא "מאה ילדים שלי" של לנה קיכלר זילברמן. היא סיפרה סיפור אמיתי, כיצד החלה לטפל בתום המלחמה בילדים שהצליחו לשרוד את המלחמה ויצאו מן המחבוא במקומות שונים כולם נאספו בעיר הגדולה, ולאחר זמן מה כאשר לא יכלה להחזיק אותם יותר בעיר, היא העבירה אותם בעזרת אנשים נוספים לזאקופנה שם הקימה בית ילדים טיפלה בהם והחלה להחזיר להם את האמונה בחיים ובאדם. בסופו של דבר הילדים הגיעו לישראל. והיא כתבה גם את סיפורם בארץ בספר "המאה לגבולם".
ובכן, אותי מאוד סיקרן לראות את המקום הזה, זאקופאנה. בפולין אתה יכול לראות שרידי חיים יהודיים כמעט בכל מקום. אם זה בית-כנסת או בית קברות ששרד למרות הכל, בקראקוב, או בוורשה. או שאתה מדמיין את חיי היהודים בפולין. לפני המלחמה היו בפולין לא פחות משלושה וחצי מליון יהודים.
בסופו של דבר הגעתי לזאקופאנה. נהג המונית שאמור היה לקחת אותנו לתחנת האוטובוסים, הציע שניקח מונית. לאחר שביררתי את המחיר שהוא מבקש כדי לקחת אותנו לשם, התברר לי שזהו מחיר שאוכל לעמוד בו. החלטתי לעשות את הטיול הזה בגדול. לקחנו את המונית לכל היום. זו הייתה החלטה טובה מאוד. היום הזה היה אחד היפים בטיול הזה. ראינו כל מה שאפשר לראות ביום טיול כזה. עצרנו בדרך לראות מה מוכרים בחנויות על הדרך: עורות של חיות תלויים על חבלים, נעלי-בית שאצלנו בבית קראו להם פנטופלס, גם כאן יכולת לראות שלטים בצדי הדרך המכריזים על מכירת פנטופלה, שאלתי את נהג המונית מה זה, והוא אמר שבאזור הזה יש הרבה בתי חרושת לנעלי בית.
שטיחים מחתיכות עור, עבודות יד, תיקי עור, כפפות, כובעי פרווה ועוד ועוד.
בצידי הדרכים נראו בתי הכפרים על שולי ההרים עם הגגות המשולשים המיוחדים לימי השלג הקרים.
זאקופנה, היא אכן עיר נופש וסקי. אנחנו הגענו בסוף עונת הסקי, אך עדיין ניתן לראות את הפסגות המושלגות, ואת אחרוני הגולשים במגלשות הענק בשולי ההרים.
הטיול לפולין כלל עוד ימים רבים וחוויות נוספות. בחרתי להתמקד הפעם בזאקופנה וגם הכנתי מצגת על המקום הזה. אני מבטיחה להביא לפחות עוד מצגת או שניים, עד שאגיע לארץ.
גם לגאליציה המזרחית, כיום באוקראינה הגעתי השנה במאי, עם תלמידי כתה ט' שלנו, זה היה "מסע שורשים", גם כאן חיפשנו את שרידי החיים בעיירות היהודיות הרבות. לי זו הייתה חוויה אישית מרגשת במיוחד, עברתי בטרנופול עיר המחוז שממנו באה אמי לארץ. מבחינתי כל עיר שבה שהינו סימלה את המקום שממנו באה אימי. לבוב, טרנופול, ברודי, ברדיצ'ב, מז'יבוז ואחרות. ובמקום אחד גם סיפרתי לתלמידים את סיפורה של משפחת אמי ואחותה אילנה שגם היא הגיעה לישראל ברגע האחרון בשנת 1939, מגאליציה המזרחית, המשפחה הייתה פולנית, למרות שנולדו בתקופה בה השטח היה אוסטרו-הונגרי, ואחר-כך עבר לפולין, ואחר-כך עבר שוב לאוקראינה.
על המסע לאוקראינה תוכלו למצוא פרטים בבלוג שהכנתי לאמי
אני מגיעה לארץ ב21 ביוני, אשמח לראות כל אחד מכם.
מספר הטלפון שלי יהיה כרגיל בארץ 052-3792469
להתראות
דודה
יהודית גרעין-כל

הניחו את הסמן על המלים או על התמונה שלמטה, לחצו על העכבר הימני, בתיבה שתפתח לחצו באמצעות העכבר השמאלי על "פתח בחלון חדש, וחכו מספר שניות עד שתעלה המצגת המבוקשת.

מצגת על עיר הנופש זאקופנה שנשלחה לחברים

גלריות: פולין מאי 2006

צילומים מקראקוב היהודית: אזור קאז'ימייז - חנויות, בתי-כנסת. אזור יהודי ללא יהודים.אזור גטו וורשה בתקופת מלחמת העולם השניה, המפעל של אוסקר שינדלר.

צילומים מהעיר קרקוב: גבעת וואוול, העיר העתיקה, מכרות המלח בווילצ'קה

צילומים מעיירת הנופש זאקופנה ומהדרך אל המקום

צילומים מהעיר וורשה: העיר העתיקה, נובי סווייט, מרכז העיר

אמנות רחוב בגדנסק

שלום לכל החברים 6/05/07
כיוון שזמני כאן קצוב ועוד מעט אני חוזרת הביתה, אני מרגישה צורך לנצל את התמונות שצילמתי בהנאה רבה בגדנסק.
כשטיילתי בין בתי העיר העתיקה של גדנסק, גיליתי שיש מה לצלם, הבתים המיוחדים, הקירות המצוירים הדלתות והשערים. התחלתי לצלם באופן מיוחד את הדברים הללו. כפי שראיתם במצגת הקודמת בתים רבים נהרסו במלחמת העולם השנייה בהפצצות של הגרמנים ואחר-כך בקרבות שבין הגרמנים לצבא הרוסי. כפי שקרה גם בוורשה, בתים רבים שוחזרו. סגנון הבתים בגדנסק דומה במידה רבה לבתים שראיתי בעיר העתיקה של וורשה, אך גם שונה ומיוחד לעיר הזו.
המוסיקה שמלווה את המצגת היא מתוך דיסקים של שירים בפולנית ששרה להקה מלבוב בשם בוטיירי . את המוסיקה הזו שמעתי לראשונה במסעדה בזקופנה שבה ביקרתי בשנה שעברה בחופשת האביב. המוסיקה מאוד מצאה חן בעיני, שאלתי את בעלי המסעדה מי הלהקה שמבצעת את המוסיקה. הם אמרו לנו את שם הלהקה, התחלנו לחפש בזקופנה את המוסיקה הזאת, רציתי לקנות את הדיסקים. לצערי לא מצאנו. בקראקוב נכנסנו לחנות גדולה מאוד של דיסקים וגם תקליטים ישנים. הם אמרו שהלהקה הזאת היא מלבוב. בחודש מאי, יצאנו עם התלמידים למסע שורשים באוקראינה והגענו ללבוב, שם הייתה לנו הפסקה של כמה דקות בלב העיר. חברתי לעבודה שהיא פולניה במוצאה, יצאה למשימה, ומצאה את הדיסקים של הלהקה. המוסיקה היא נהדרת. אני מתנצלת על האיכות, בדיסקים האיכות טובה יותר, אני הורדתי את האיכות כדי לא להעמיס יותר מדי על המצגת.
מי שרוצה לשמוע מוסיקה פולנית טובה, מוזמן אלי בקרוב לשמוע.
ואם עוד לא הבנתם, כל זה ממש מחבר אותי לאמא שלי, זכרונה לברכה,שנולדה באזור לבוב.
במצגת הבאה אני מבטיחה משהו אסתטי ומרהיב במיוחד, סידורי פרחים שמשהו מהם כבר ראיתם במצגת הקודמת.
להתראות
שלכם דודה
יהודית גרעין-כל

מצגות מהעיר גדנסק בפולין

לצפיה במצגת סידורי פרחים מהעיר גדנסק הניחו את הסמן על הקישור, לחצו על הצד הימני בעכבר, בתיבה שתפתח לחצו עם העכבר השמאלי על פתח בחלון חדש, המתינו כמה שניות ותפתח בפניכם מצגת מרהיבה מלווה במוסיקה פולנית מקורית.

מצגת סידורי פרחים בעיר גדנסק

לצפייה במצגת דלתות, שערים וציורי קירות, בגדנסק שבפולין, הניחו את הסמן הימני על הקישור, לחצו על הצד הימני בעכבר, בתיבה שתפתח לחצו עם העכבר השמאלי על פתח בחלון חדש, המתינו כמה שניות ותפתח בפניכם מצגת מרהיבה מלווה במוסיקה פולנית מקורית

מצגת של נוף עירוני דלתות שערים וקירות מצויירים בגדנסק

גלרייית צילומים שלי מהעיר גדנסק

גדנסק-דנציג-העיר החופשית

שלום חברים 1 במאי 2007

עבר כבר כמעט חודש מאז שנסעתי לגדנסק, אני מתכננת כבר זמן רב להכין מצגת עם התמונות שצילמתי שם. אך לא יצא. מאז שחזרנו מחופשת האביב עבדנו על הכנת האירוע לכבוד יום העצמאות של ישראל. שמאוד הצליח, ועברנו אותו בשלום, ומעבר לכך. בקיצור לא היה לי ראש לכתוב ולהכין את המצגת.
השנה בליטא יש יותר חופשות, כי הליטאים סוף סוף הבינו שאין להם כמעט חופשות, אז השבוע הם החזירו את החג של 1 במאי לאחר ששנים הם הפסיקו לחגוג את החג הזה, בגלל שבעיניהם זה היה חג רוסי.
וחוץ מזה השנה החליטו שבכל פעם שהחג נופל על אחד מימי סוף השבוע, מאריכים את סוף השבוע ביום אחד, כמו שעושים ברוסיה. כך יצא שסוף השבוע האחרון התארך ויש לנו חופשה של כמה ימים.
אז מצאתי את הזמן להכין מצגת מעניינת על גדנסק, אתמול ישבתי יום שלם על המצגת והיום סיימתי אותה. חשבתי שבסוף יהיה לי ראש מרובע בצורה של מסך מחשב, אבל האמת היא שאני מאוד אוהבת לעשות את זה. המצגת שאני שולחת לכם כוללת גם אינפורמציה על ההיסטוריה של גדנסק היא דנציג לשעבר. כאשר דיברתי עם אנשים בטלפון לפני הנסיעה שלי הבנתי שלא כולם מכירים את ההיסטוריה של העיר והאמת היא שגם לי היה זכור הסיפור של "סולדריות" של לך וולנסה, אבל לא ידעתי פרטים רבים על העיר ועל ההיסטוריה שלה. לפני הנסיעה התחלתי לקרוא והתברר לי שיש כאן סיפור מעניין על דנציג העיר שכבר נפוליון נתן לה מעמד מיוחד שנקרא "העיר החופשית" מעין עיר שהיא כמו אוטונומיה, ואחר-כך שוב קיבלה העיר את המעמד הזה בין שתי מלחמות העולם, והיא הייתה עיר שברובה מאוכלסת בגרמנים. כאשר קראתי על מעמדה של העיר לא יכולתי שלא לעשות הקבלה עם הרעיון שהוצע במפת החלוקה של 1947 של ירושלים הבינלאומית, ושמדי פעם יש מי שמציע את זה גם בימינו. לפי הדגם של גדנסק נראה שזה רעיון לא כל-כך טוב שלא פותר בעיות אלא רק מגביר אותן. למדתי הרבה על המתח של הלאומים הרבים בתוך פולין. זה מאוד עניין אותי. אני התגוררתי בגדנסק שמלון ששמו Wolne Miasto לא ידעתי מה הפרוש וכשהגעתי לפולין התברר לי שפרוש השם "העיר החופשית" ושוב נתקלתי במושג הזה. המסדרון הפולני הוא מושג נוסף שהתברר לי תוך כדי קריאה על גדנסק, והוא קשור לפלישת היטלר לפולין ודרישתו לקבל את גדנסק לידיו.
אתם תסלחו על כך שאני לא מפסיקה להיות מורה אפילו לרגע, וגם במצגת הזו אני מנסה ללמד אתכם על גדנסק. אתם יכולים להציץ בתמונות שצילמתי, ולקרוא על ההיסטוריה של העיר, או סתם להתרשם מן התמונות.
לא הוספתי מוסיקה למצגת, וגם יצרתי אותה כך שתוכלו לדפדף בקצב שלכם. מקווה שתהנו יחד איתי מן המראות של גדנסק. עיר מעניינת ומיוחדת, ואפשר לומר שגם יפה מאוד. הייתי בגדנסק 4 ימים בחופשת האביב שלנו. נסעתי בלילה באוטובוס, מווילנה לגדנסק, יש כאן קו סדיר בין שתי הערים הללו שיוצא יום יום לשני הכיוונים.
כשהגעתי לגדנסק התברר לי שהמלון שבחרתי דרך האינטרנט הוא מלון נוח מאוד וגם יפה, ובעיקר נמצא במקום אידאלי. בלב העיר העתיקה קרוב לכל אתרי התיירות. היה לי מאוד נוח להגיע ברגל לכל מקום ולא הייתי צריכה לקחת תחבורה ציבורית. מזג האוויר באותם ימים היה קצת קריר אך לא היה גשם למזלי, כך שיכולתי לטייל בכל המקומות. באחד הימים החלטתי שאני מעוניינת לראות גם את המקומות לחוף הים הבלטי שנמצאים מחוץ לגדנסק. חיפשתי נהג מונית שייקח אותי למקומות הללו במחיר סביר.
ביקשתי מן הפקידה במלון להתקשר לתחנת מוניות כדי לבדוק כמה תעלה לי נסיעה כזו. התשובה הייתה שהסכום יכול להיות 250 זלוטי ויותר (כמאה דולר) החלטתי לא להזמין מונית בצורה כזו, כי ידעתי שאפשר להשיג מונית בפחות מכך. יצאתי לתחנת מוניות, שוחחתי עם כמה נהגים עד שמצאתי אחד שמבין קצת אנגלית ובעיקר אחד שנראה לי חביב ושנחמד להסתובב איתו כמה שעות. אכן הצלחתי, הוא באמת היה חביב לקח אותי לסופוט ולגדיניה, שני מקומות ששוכנים לחוף הים הבלטי, מעניינים מאוד. כאשר שוחחתי איתו והוא שמע שאני יהודיה, הוא טען שהוא מכיר מבנה שהיה פעם בית כנסת, ובזמן השלטון הסובייטי היה בית-ספר למוסיקה, ביקשתי אותו להביא אותי למבנה הזה. המקום אכן נראה לבנייני בתי הכנסת במזרח אירופה. צילמתי את המבנה, אך לא נכנסתי לתוכו.
גם הוא מופיע בסופה של המצגת שלי. מאוד נהניתי לצאת כל יום ולהסתובב בעיר שלא מוכרת לי. הלכתי לי לאט לאט, צילמתי, התרשמתי ונהניתי מאוד. אני אומנם לא מבינה הרבה דברים בפולנית, אך כיוון שאמי הייתה פולניה גזעית, ובשנות החמישים חזרה לדבר בפולנית עם בת-הדודה שהגיעה מפולין, זכרתי די הרבה מלים, נהניתי לשמוע את הפולנית, ולהיזכר בשפת האם של אמי. במשך הימים הללו חשבתי עליה לא מעט, היא לא הייתה מאמינה שאני הסתובבתי בערים פולניות. כשאמי הייתה בחיים שוחחתי איתה לא פעם על האפשרות להגיע לפולין או לגאליציה המזרחית, האזור שבו היא נולדה היא תמיד אמרה שאין סיכוי להגיע לשם ואפילו לא כל-כך הבנתי אם זה בפולין , או באוקראינה, או ברוסיה. ומהארץ הכל נראה לנו אותו דבר, גוש אחד גדול של מדינות שאי אפשר להגיע אליהן ולא ממש יודעים מה קורה בתוכן. אז אמא שלי לא יודעת אבל אני הייתי בהרבה מקומות שפעם חשבנו שלא נוכל להגיע אליהם לעולם.
באחד הימים הלכתי לתומי לאיזשהו כיוון חדש והגעתי לשוק הפרחים. כיוון שהיו אלה ימים ראשונים של האביב ובסביבות חג הפסחא, כנראה שהם מכינים את סידורי הפרחים לאירועים מיוחדים וגם לקחת לבתי הקברות. בכל אופן מאוד התרשמתי מסידורי הפרחים. צילמתי וצילמתי וחזרתי לשם בפעם השנייה כדי לראות שוב את הסידורים, בפעם השנייה היה אפילו אור יותר טוב לצילומים. כמה מן הסידורים הללו שילבתי במצגת אבל אני אקדיש מצגת מיוחדת לסידורי הפרחים. אשלח בשבוע הבא.

בינתיים
תהנו מן המצגת ושילחו לי משוב
אני מאוד שמחה לקבל כמה מלים מכל אחד מכם ומזמן לא כתבתם לי
להתראות
שלכם
דודה
יהודית גרעין-כל ווילנה ליטא