בית-ספר "שלום עליכם"

שלום חברים יום ראשון 26 ספטמבר 2004

אני כותבת אחרי זמן ממושך שלא כתבתי. האמת היא שאני חייבת לכתוב שני מכתבים, כי בשבוע שעבר היו כמה אירועים שקשורים לנושא השואה ועליהם אני צריכה לספר בנפרד. אז במכתב הזה אספר לכם קצת על חיי היום יום ועל סופי השבוע כאן בוילנה. בית-הספר נחמד מאוד, יש לי הרגשה טובה, השתלבתי בו מהר ויפה. נראה לי שהמנהל נרגע לאחר שהציץ בכתתי כמה פעמים וראה שהכל עובד יפה הוא לא מחפש אותי יותר. זה היה צפוי. כשהגעתי הוא הזהיר אותי שהוא ייכנס לכיתתי מדי פעם. אמרתי לו שהוא מוזמן להיכנס בכל שעה. בעיני כמובן, מאז ומתמיד התלמידים היו המבקרים הכי קשים, אם משהו לא עובד בכתה, העניין מורגש מיד והתלמידים בכל גיל מגיבים, כך שאף פעם לא הייתה לי בעיה עם ביקורי מנהלים או כל אחד אחר. בית-הספר מטופל ומטופח ונוכחותו של המנהל מורגשת בכל מקום. המורים מטפחים את כיתותיהם ויוצרים בית לילדים. כיוון שהילדים לא יכולים לצאת לחצר רוב ימות השנה, הם חיים במסדרונות ולכן יש ספסלים במקומות רבים במסדרון של הכתות שהילדים יוכלו לשבת. כי כאשר המורה יוצא מן הכתה הוא נועל אותה. אי אפשר להישאר בכתה בהפסקות. אי אפשר להעתיק שיעורים בכתה, למשל. חוץ מזה יוצאים קצת להתאוורר. יש חדר-אוכל שבו אפשר לאכול ברוב ההפסקות. עלות הארוחה נמוכה מאוד, הילדים משלמים. בהפסקות שותים תה ואוכלים בוליצ'קה. ובצהריים אוכלים ארוחת-צהריים מזינה הכוללת בשר, זה חשוב לחום הגוף. הכיתות הנמוכות מגיעות לחדר-האוכל בצורה מאורגנת עם המחנכות פעם ביום. לומדים כיתות א'-יב'.
קטנים עם גדולים. זה נחמד ולא קורה כלום. אבל מספר התלמידים לא גדול . כמו בבתי-ספר בארץ. הכיתות לא עוברות 25 תלמידים ובלימודי שפה לומדים בקבוצות קטנות יותר. הילדים כאן לומדים מכתה א' – 4 שפות, ליטאית, רוסית, אנגלית ועברית. כיוון שזהו בית-ספר יהודי, לומדים כאן עברית, היסטוריה ישראלית, מסורת ומוסיקה ישראלית. אנחנו כמובן משלבים גם את החגים היהודיים, ומנסים לפרוס את פרטי החג בין כל הכיתות כך שבכל כיתה ילמדו משהו חדש על החג לפי הגיל ולפי היכולת. מתקיימים גם טקסים לפני כל חג, ואנו מנסים לגוון את הפעילויות הנוספות על השיעורים. אנחנו שתי שליחות מישראל ומולנו מלמדים מורים מקומיים. צוות המורים של בית-הספר נחמד מאוד. חדרי הכיתות שלנו, עברית ומסורת נמצאים ממש צמוד לחדר המנהל וחדר המורים הכללי וגם הספרייה וחדרי המחשבים נמצאים באותה קומה ובאותו אזור. יהדותו של בית-הספר בולטת בכל כיתה ובכל מסדרון. בקיצור, נחתתי טוב ואני שמחה על כך. זוהי שנתי השלישית בשליחות ולכן גם יותר קל לי מבחינות רבות. אני מבינה רוסית די טוב, מצליחה לתקשר עם אנשים כאן גם באנגלית. כאן לא מסתכלים על זרים בצורה מוזרה. עדיין אין כאן מספיק תיירים והעיר הזו בהחלט שווה שיתיירו בה. היא יפה ומטופחת אבל מספר התיירים עדיין מועט.
הייתי כבר בשני אירועי מוסיקה גדולים, באופרה או יותר נכון מחזה עם אופרטות, שנקרא "נישואי האלמנה" הרוב דובר בליטאית, שהיא שפה מאוד מוזרה, לאוזני. אבל המשחק, המוסיקה, הריקודים והתלבושות היו מרהיבים וגרמו לי הנאה רבה. והייתי גם בקונצרט לפתיחת העונה: נגנו רחמנינוב ומוסורגסקי והיו גם סולנים ומקהלה ענקית מעיר שכנה שנקראת קאונאס ( היא קובנה או קובנו) . בעלת הדירה שלי שעליה צריך לספר במיוחד אישה מיוחדת היא גרה מעלי. היא קנתה לי כרטיסים לכל העונה, ומבחינת מוסיקה אני מסודרת. ואני מאוד שמחה. לאט לאט, או אולי מהר מכפי שחשבתי אני יוצרת לי קשרים עם מקומיים כדי שלא אחיה לי לבד. אבל כפי שאתם יודעים ומכירים אותי אין סכנה כזאת.
המשך יבוא במכתב הבא ובו אספר על אירועים הקשורים לשואה וביקורי בעיר העתיקה ובאיזור גטו וילנה.
אצרף גם כמה תמונות מראש השנה, טקס לפני החג, בהשתתפות השכבה הצעירה של בית –הספר. שימו לב בהמשך ההודעה.
כתבו לי. אני ממש מחכה. אשמח גם לשמוע את כולכם. שיחות הטלפון מפה די יקרות לכן אני מצלצלת פחות. אפשר לדבר במסנג'ר או בסקייפי, או אם תרצו תתקשרו אלי.
מספר הטלפון: 370-5-2617116
שלכם
דודה

1 בספטמבר הצלצול הראשון

בית ספר "שלום עליכם"  היום הראשון 

לחצו כאן לגלריה 

הילדים הגדולים בכתה 12 י"ב עם הקטנים כתה א'   

תחילת שנת הלימודים

שלום לכל החברים 2 ספטמבר 2006

הגעתי לווילנה לפני כמה ימים. הייתי בארץ בחופשת קיץ של למעלה מחודשיים. עם רבים מכם נפגשתי. שמחתי לחזור לדירתי ולחיי השגרה. אם כי המעברים קשים כרגיל. אני מתרגלת לחיות בארץ, לדבר בשפתי, נוהגת ומרגישה בבית, ואז עליי לעזוב ולחזור לכאן. אני אומנם בחרתי בכך, ואכן רציתי לחזור לווילנה לעוד שנה, אחרי שמתחילים לעבוד מתרגלים וחוזרים לשגרת העבודה. בבית-הספר קיבלו אותנו מאוד יפה, שמחו לראותנו ואנחנו בהחלט מרגישות טוב בבית-הספר. זו השנה השלישית שלי כאן והאחרונה בשליחות. לאחר חמש שנים לא אוכל להמשיך בשליחות, ואחזור הביתה לארץ.
אתמול יום שישי התקיים טקס פתיחת השנה "הצלצול הראשון" בשיאו של הטקס תלמידי כתה י"ב לוקחים את הקטנים מכתה א' לכיתתם ועוברים על הבמה. ילד אחד מכתה א' רכוב על כתפיו של תלמיד יב' ומצלצל בפעמון. לאחר שכל השבוע היה גשם, אתמול התבהר לכבוד ה-1 בספטמבר. אני מצרפת למכתב הזה תמונות מן הטקס. יש כאן מנהג מאוד יפה, כדאי לאמץ אותו גם בארץ, הילדים מגיעים בבוקר הראשון עם פרחים לבית-הספר ומעניקים למורים את הפרחים באופן אישי. זה מאוד יפה ונותן למורים הרגשה טובה.

היום הראשון בבית הספר שלום עליכם בוילנה 1 בספטמבר 2006

בסוף השבוע הזה מתחת לחלוני רחוב גדמינו הפך למדרחוב, נבנתה עליו במת בידור, ובהמשך הרחוב יש דוכנים של אומנות ואוכל, האנשים מטיילים, קונים אוכלים ומאזינים למוסיקה. לי יש במת בידור ממש בתוך הבית, כיוון שהדירה שלי מעל הרחוב. בחודשים ספטמבר ואוקטובר יש כאן הרבה אירועים לפני שמתחילה עונת הקור והשלגים. אנשים מנצלים את מזג האוויר הנעים ומבלים בחוץ הטמפרטורות כאן נעות בין 18-20 מעלות ביום, ל13-15 בלילה. לפעמים הטמפרטורה קצת עולה כשהשמש יוצאת, אבל זה לא קורה כל יום. אולי עוד יהיו כמה ימים חמים אבל בעצם הסתיו כבר מתחיל כאן.

אני מקווה עוד לטייל קצת לפני בוא החורף הכבד. יש לי תוכניות להגיע לטאלין, ואולי אפילו לשטוקהולם. עוד לא הייתי במינסק, ואשתדל להגיע לשם למרים חברתי. זה ברוסיה הלבנה. אבל כיוון שווילנה נמצאת קרוב לגבול עם רוסיה הלבנה, הנסיעה למינסק היא כמה שעות, הבעיה היחידה היא שצריך להכין וויזה מראש.

אני מחכה לשמוע מכם, או בכתב או בסקייפ, מאוד שמחה לתקשר עם החברים כמו שאתם יודעים. אהיה שוב בארץ בתקופת סוף דצמבר תחילת ינואר.

להתראות
דודה
יהודית גרעין-כל