גלות בריגה

שלום חברים 25/11/2004
אני שולחת מכתב מריגה, הגעתי לכאן בנסיבות קצת מוזרות. ליטא שייכת היום לאיחוד האירופי, אפשר להכנס אליה ללא כל קושי, ישראלים לא צריכים ויזה לליטא. רוסים כן צריכים כי גם הם דורשים ויזה מכל אחד. אנחנו יכולים לשהות בליטא עד 90 יום ללא כל אישורים. אבל אחרי 90 יום צריך לקבל אישור שהייה לתקופה ממושכת מכל מיני סיבות, אם לעבודה או למגורים, או לעסקים, מגישים בקשה, צריך להביא מסמכים, לוקח זמן ואז מאשרים את השהייה. בתחילת הדרך אנו הגשנו את הבקשה לשהייה, עם מכתב מן הארץ שאנחנו מועסקים על ידי משרד החינוך הישראלי ומקבלים משכורת בארץ וכו', ועוד כל מיני מסמכים ושאלונים שמילאנו כאן. כמו כן הגשנו תעודה של הב.א. שלי מן האוניברסיטה, מתורגמת לאנגלית, עם אישור נוטריון ואפוסטיל (אישור כשירותו של הנוטריון בבית המשפט בתל-אביב). זו רק תחילת הדרך. לאחר שהגשנו זאת דרשו ממני להביא את הציונים מן האוניברסיטה. זהו חוק חדש, מאלה חברתי שהגישה את הבקשה כמה ימים לפני לא ביקשו, איש לא ידע על החוק החדש הזה. כמו כן ביקשו ממני אישור על כתובת המגורים בארץ. השגתי את הציונים מן האוניברסיטה, הם עברו תרגום בארץ ואישורים נדרשים, הגשתי אותם כאן. את אישור הכתובת, במשרד הפנים לא הסכימו לתת לאף אחד. נאלצתי למצוא פתרון. מזל שנמצאת איתי כאן תעודת הזהות מן הארץ. שלחתי את הפרטים לשגרירות בריגה והם אישור על הכתובת לפי תעודת הזהות שלי. זה עבד והתקבל. הציונים שלי נתקעו במשרד מסויים. כאן מתחיל סיפור בירוקרטי אידיוטי, בגלל הדחייה של האישור הזה, עליו צריך היה לחתום איזה בוס שכנראה צריך להוכיח את קיומו ועבודתו הקשה, נאלצתי לצאת בסופו של דבר. אומנם את האישור המיוחל קיבלנו באותו בוקר, העברנו אותו לעוד משרד, התחננו וביקשנו שיתנו לי הארכה של כמה ימים עד שהעניין יוסדר סופית, כל הפקידים נוקשים, חוק זה חוק, הגברת צריכה לצאת מן המדינה לאחר תשעים ימי שהייה, אם אין לה אישורים מתאימים. אז יצאתי. נסעתי באוטובוס מוילנה לליטא, חמש וחצי שעות נסיעה, עם כמה עצירות קטנות בדרך. הנסיעה היתה טובה וללא תקלות. בתחנה פגש אותי בחור שכבר פגשתי, נהג ואדמיניסרטור מן הסוכנות, והוא הביא אותי לביתה של אירה, חברה שליחה. איתה תיאמתי כמובן קודם את בואי. הדירה מאוד נחמדה, היא כמובן קיבלה אותי יפה ובאהבה. אנחנו שהינו כאן לפני כחודש בחופשה של סוף שבוע, בילינו יפה, עוד לפני הקור והשלגים. טיילנו. כמה תמונות מאותה תקופה קיבלתם. מקווה שבעוד כמה ימים אשלח לכם תמונות גם מן השהייה שלי כאן. כמובן, הסיפור לא כל-כך נעים ואפילו קשה. עזבתי את וילנה, יש לי שם תלמידים וחברים מורים שנשארים עם עול הכיתות שלי. צריך לקבל הכל ברוח טובה ובאופטימיות, ואתם יודעים שזו דרכי ובכל אופן העניין לא קל במיוחד. כאשר אומרים לך לצאת, ומודיעים לך שאתה חייב לצאת, התחושה היא מאוד לא נעימה. אני ידעתי שיש אפשרות כזו, כי החברים שלי שנמצאים איתי בשליחות, חוו בשנה שעברה חווייה לא נעימה כזו, והם היו עוד במצב יותר קשה משלי, הם לא ידעו מה לעשות ולאן ללכת, ולא ממש היה להם מי שיעזור להם. לשמחתי הם היו איתי כל הזמן ותמכו בי. לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלעדם. לצערי האנשים שאמורים לעזור לנו בסניף הסוכנות בוילנה, לא עזרו, הם לא ממש יודעים מה לעשות, וגם לא ממש מציעים את עזרתם בעניין זה. הסניף הראשי של הסוכנות נמצא בריגה, כאן יושבים השליחים מישראל, וזה קצת רחוק. יוצא שאנחנו די לבד בוילנה עם כל העניינים הללו. אני מקווה שהעניין יוסדר בקרוב ותוך כמה ימים אוכל לחזור לוילנה ללא בעיות. אני בטוחה שהכל יעבור בסוף למדור של "הכל חוויות".
אני נמצאת בטלפון 7280911 -371 בריגה, לפחות עד יום שני או שלישי.
להתראות שלכם דודה



שלום חברים 3/11/2004


צריך לקחת הכול בפרופורציות, ואם יש הומור זה יכול להועיל. תלאותיי עוד לא נגמרו. שהיתי בריגה כשבוע. הייתי רוב הזמן אצל אירה, לילה אחד אצל סבטה, (חברות שלנו לשליחות, שעובדות וגרות בריגה) כמובן שאירחו אותי מאוד יפה.
ביום האחרון עברתי למלון.
אתמול בצהריים הודיעו לי שהאישור בווילנה הסתדר לאחר ריצות ארוכות וכל מיני עניינים. חזרתי לכאן בערב בתקווה שהכול ייפתר, ואז התברר שהם לא מוכנים לקחת את האישורים כי עברתי את 90 הימים שמותר לשהות כאן ולכן אני נחשבת כשוהה לא חוקית.
מצידם שאני אחזור לריגה, אקבל ויזה בשגרירות ליטא ואחזור לכאן ואז הם יעשו לי את כל ההליך שהיה צריך להתבצע.
בקיצור שוב אצטרך לנסוע לריגה ביום ראשון, לחכות עד שיעשו לי ויזה בשגרירות ולחזור לכאן. עכשיו הם אמורים לתת לי ויזה כי יש לי כבר אישור שהגשתי את כל המסמכים . צריך הומור לנסוע פעם נוספת למעלה מחמש שעות לריגה וחזרה.

לא נותנים לי ללמד בשקט. והאמת היא שעד שלא קיבלתי אישור אסור היה לי ללמד בבית-ספר. לזה קוראים מלכוד 22 ואם רוצים למנוע את זה צריך להתחיל לטפל בניירות כבר במאי יוני ולא כאשר מגיעים בספטמבר כי להם יש רשות לטפל בעניינים חצי שנה. ולנו מותר לשהות כאן רק 90 ימים ללא אישור. מקווה שהבנתם את התסבוכת.

אני נמצאת בסוף השבוע הזה בבית כי נתנו לי הארכה של כמה ימים ואישור לעבור את הגבול לריגה, אך אוכל לחזור לכאן רק עם ויזה. ואז יטפלו בניירות שלי. לזה קוראים טרטור.
צילמתי תמונות יפות בריגה. במשך השבוע הזה היה קר מאוד, אבל בכל זאת הסתובבתי בחוץ כל יום כמה שעות. קשה לומר שנהנים במצב הזה, כי יש מתח ולא נעים לי כלפי הילדים, וכלפי המורים והמנהל ואלה כמובן שעליה נופל כל העול, ולה כמובן גם קשה, ואני לא יכולה לעשות כלום כדי לשנות את המצב.

כמו שאמרתי, אני מאוד לא מרוצה ממה שקרה. כמו שאתם יודעים חשוב לי מאוד להיות נוכחת בבית הספר ולמלא את משימותיי כהלכה. אז משבוע הבא כשהכול ייפתר אשמח לחזור לשגרת העבודה והחיים.

להתראות
דודה



שלום חברים 11/12/04

כותבת שוב כדי לספר שהעניינים מסתדרים סוף סוף. רבים מכם עודדו אותי בכתב, וזה היה מאוד חשוב לי בתקופה הקשה שהייתי ממש בגלות בריגה. אחרים אפילו צלצלו אלי באופן אישי, וזה כמובן מעל ומעבר. אבל תמיד אמרתי שחברים טובים זה חשוב, לכן אני שומרת קשר עם אנשים רבים. ההרגשה שלי שיש לי הרבה חברים מאוד מחזקת אותי. גם בריגה החברים מאוד עזרו לי. נאלצתי להגיע לריגה פעם נוספת רק כדי להוציא ויזה ולחזור לכאן. זה גזל ממני יומיים מיותרים ומתח בהחלט מיותר. הפעם לא הטרדתי את החברות, השתכנתי במלון לא רחוק מסניף הסוכנות בריגה. ובבוקר מישהי יצאה איתי לשגרירות ליטא בריגה. כאשר חזרתי לכאן לקח עוד כמה ימים עד שהגשתי שוב את הניירות כי שכנתי, בעלת הדירה, הייתה חולה. למה זה חשוב? כי כאן צריך להביא את בעל הדירה למחלקת ההגירה כדי שהוא יאשר שהוא מרשה לי לגור בדירה ויש לי איפה לגור. הוא מגיש ממש הצהרה על כך. אז בשעה טובה ביום חמישי הלכתי למחלקת ההגירה להגיש את הניירות. התברר שיש לי ביטוח לשנה מאוקטובר. אבל הם רצו שיהיה לי ביטוח לשנה מה28 בנובמבר. אז הלכתי לעשות ביטוח ל-38 יום. דרך אגב, לנו יש ביטוח מן הסוכנות שנעשה בארץ, אבל פה זה לא מעניין אני צריכה לעשות ביטוח כאן כדי שלא אפול כנטל עליהם. לא אלאה אתכם יותר. אתמול הוגשו סופית כל המסמכים. הדרכון שלי עם אישור שהייה לכל התקופה יוחזר לי בשבוע הקרוב. אני גם מקבלת אישור של האיחוד האירופי. עוד לא ברור לי מה זה מקנה לי. אבל זה כמובן רק לשנה.
חזרתי סוף סוף לעבודה. הילדים קיבלו אותי באהבה, כמו שילדים יודעים, הקטנים חבקו אותי ממש. הם לא אהבו שלא הייתי, שמורה חסר זה נחמד שיעור אחד, אבל לא זמן ממושך. אנחנו עוסקים עכשיו בחנוכה. לשמחתי אלה, חברתי לשליחות, ואני כתבנו מראש את התוכנית לפרטי פרטים, תכני לימוד וגם מסיבות ואירועים לשכבות הגיל השונות, כך שהכל פעל, כשהגעתי התחברתי מיד לתוכנית. אתמול יום שישי נערכו מסיבות חנוכה. הכל פעל כשורה והצליח, קיבלנו הרבה ברכות ושבחים. היו לנו גם אורחים מבית-הספר הבינלאומי, שאותו מנהל בחור יהודי וגם ישראלי, הוא חיפש אותנו. לפני כמה ימים ילדים שלנו הלכו לספר לילדים בבית-הספר שלו על חנוכה. והם הגיעו עם הילדים הקטנים למסיבת חנוכה של הקטנים. לא משעמם לנו. שמחתי לחזור לשגרה. הזמנתי חברה, מורה מקומית לעברית עם הילד שלה, לאכול אצלי לביבות והיא תגיע הערב.
זהו חברים הזמן רץ ובקרוב אנחת בארץ לחופשה של שבועיים. אני מגיעה כמתוכנן ב22 בדצמבר. מקווה שיהיה לי זמן להיפגש עם כל מי שירצה בכך.
הנייד שלי בארץ יפעל מיד עם נחיתתי.
המספר לא משתנה 052-3792469.

להתראות
שלכם דודה
יהודית גרעין-כל
וילנה, ליטא
Vilnius. Lituania

אין תגובות:

פרסום תגובה