בית הספר היהודי בוילנה

כדי לצפות בסרט לחצו על PLAY , כדי לצפות במסך מלא לחצו על הכפתור בעל 4 חיצים

העיר שלי - תערוכת ציורי ילדים מרחבי ליטא

תערוכת ציורי ילדים בוילנה בשנת 2004
לחצו כאן לתערוכה

ווילנה בעיני ילדים - פריט מתוך התערוכה

ימים ראשונים בוילנה

שלום חברים 2 בספטמבר 2004

אני נמצאת כבר שבוע בוילנה. אתמול התחילה שנת הלימודים. השבוע הזה היה שבוע של התארגנות, ועדיין לא סיימתי כמובן את כל הסידורים. הדירה גדולה מאוד כפי שסיפרו לי עוד בארץ. המקום הוא ממש מקסים. הדירה שלי נמצאת באותו בניין שבו גרים גם אלה מזין ומשפחתה, היא השליחה שעימה אני עובדת יחד בבית-הספר. הם קיבלו אותי יפה מאוד ועזרו לי בכל מה שאפשר ולכן הייתה לי נחיתה קלה יחסית בעיר חדשה.

הבניין שבו אנו גרים נמצא במרכז המרכז של העיר. מן החלון נשקף גן מרוצף ומטופח המחובר למדרחוב, שבכל ערב הופך לטיילת. אירועים רבים שמתקיימים בעיר מתרחשים מתחת לחלונות שלנו, ואנו יכולים לצפות בהם מלמעלה. לפני כמה ימים חזרה נבחרת ליטא בכדורסל שהגיעה לחצי הגמר באולימפיאדה, וכן הספורטאים שחזרו מן האולימפיאדה, ערכו להם מצעד ואירוע המוני. כל האנשים התאספו בככר לא רחוק מן הבית שלנו. הספורטאים עברו בעיר באוטובוסים פתוחים של תיירים ונופפו לקהל, ראינו אותם מן החלון.
אתמול בצהריים, 1 בספטמבר, הייתה תהלוכה של סטודנטים לציון התאריך של תחילת הלימודים, הם התחילו להתאסף בגן שמול החלון, והצעדה התחילה מכאן, לא משעמם כאן. כרגע מזג האוויר נפלא ועדיין אפשר ללכת ללא מעילים. אבל בקרוב מאוד יתחיל להתקרר. באמת אנשים מנצלים את הזמן ומסתובבים בחוץ. עדיין מחשיך אחרי 8 בערב . מול הבית יש סופרמרקט נוח מאוד שיש בו הכל והוא פתוח עד 10.00 בלילה. ממש צמוד לבניין שלנו ממוקמת מסעדת מקדונלד, והאזור הזה עדיין בבנייה, אבל בקרוב מאוד, כל הרחוב הזה שנקרא גדמינו פרוספקטס, יהיה מדרחוב יפה במיוחד. מול הבניין שלנו, עומדים לסיים את שיפוץ הבניין שבו תפתח חנות גדולה של zara , וליד הבניין הזה כבר קיים מלון גדול ויוקרתי, שהוקם בשנה שעברה, בשם NOVOTEL בקיצור. לפי מיקום העסקים הללו אפשר להבין שבאמת זהו מקום מאוד מרכזי.

ביום שישי בערב כבר הייתי בערב שהתקיים במלון קונטי, של הקהילה היהודית. התקיים כאן כנס עולמי של יהודים ליטבקים, והם ערכו קבלת-שבת עם ארוחת-ערב. פגשתי כאן כמה אנשים שעימם כנראה אצור קשר במשך הזמן, מן הג'וינט ומן האוניברסיטה. אנשי הסוכנות שאחראים עלינו יושבים בריגה, כך שאנחנו צריכים להסתדר לבד. אבל לשמחתי יש לי תמיכה מלאה מן החברים שיושבים כאן כבר שנה שלמה ומכירים את הנהלים.
בבית-הספר הדברים נראים טוב מאוד מבחינתי, יש כאן מנהל מאוד קפדן ורציני. זהו בית-ספר יהודי, לימודי העברית וכל שאר המקצועות נלמדים ברצינות. הילדים לומדים מכתה א' עד יב' 4 שפות: ליטאית, רוסית, אנגלית ועברית. זה בכלל לא קל, אבל כנראה אפשרי.
בקרוב יחברו את הדירה שלי לכבלים, וגם לאינטרנט מהיר ואז אוכל לתקשר יותר בקלות. כרגע אני משתמשת באינטרנט של החברים כדי לשלוח לכם את המכתב הזה ואת התמונות. בינתיים אני גם לא מתקשרת בטלפון כי עדיין אין לי כרטיס לשיחות בינלאומיות. מספר הטלפון שלי בבית
370 ליטא, 5 וילנה, המספר שלי 2627116 אשמח לשמוע אתכם.
יש לי גם טלפון נייד 861395825 צריך להוסיף את הקידומת של ליטא כשמחייגים מבחוץ 370.
אפשר לבוא להתארח יש לי חדר מיוחד לאורחים מסודר עם מיטה זוגית.
שלכם דודה

הגשר הירוק על הנהר

כדי לצפות בסרט לחץ על PLAY

בית-ספר "שלום עליכם"

שלום חברים יום ראשון 26 ספטמבר 2004

אני כותבת אחרי זמן ממושך שלא כתבתי. האמת היא שאני חייבת לכתוב שני מכתבים, כי בשבוע שעבר היו כמה אירועים שקשורים לנושא השואה ועליהם אני צריכה לספר בנפרד. אז במכתב הזה אספר לכם קצת על חיי היום יום ועל סופי השבוע כאן בוילנה. בית-הספר נחמד מאוד, יש לי הרגשה טובה, השתלבתי בו מהר ויפה. נראה לי שהמנהל נרגע לאחר שהציץ בכתתי כמה פעמים וראה שהכל עובד יפה הוא לא מחפש אותי יותר. זה היה צפוי. כשהגעתי הוא הזהיר אותי שהוא ייכנס לכיתתי מדי פעם. אמרתי לו שהוא מוזמן להיכנס בכל שעה. בעיני כמובן, מאז ומתמיד התלמידים היו המבקרים הכי קשים, אם משהו לא עובד בכתה, העניין מורגש מיד והתלמידים בכל גיל מגיבים, כך שאף פעם לא הייתה לי בעיה עם ביקורי מנהלים או כל אחד אחר. בית-הספר מטופל ומטופח ונוכחותו של המנהל מורגשת בכל מקום. המורים מטפחים את כיתותיהם ויוצרים בית לילדים. כיוון שהילדים לא יכולים לצאת לחצר רוב ימות השנה, הם חיים במסדרונות ולכן יש ספסלים במקומות רבים במסדרון של הכתות שהילדים יוכלו לשבת. כי כאשר המורה יוצא מן הכתה הוא נועל אותה. אי אפשר להישאר בכתה בהפסקות. אי אפשר להעתיק שיעורים בכתה, למשל. חוץ מזה יוצאים קצת להתאוורר. יש חדר-אוכל שבו אפשר לאכול ברוב ההפסקות. עלות הארוחה נמוכה מאוד, הילדים משלמים. בהפסקות שותים תה ואוכלים בוליצ'קה. ובצהריים אוכלים ארוחת-צהריים מזינה הכוללת בשר, זה חשוב לחום הגוף. הכיתות הנמוכות מגיעות לחדר-האוכל בצורה מאורגנת עם המחנכות פעם ביום. לומדים כיתות א'-יב'.
קטנים עם גדולים. זה נחמד ולא קורה כלום. אבל מספר התלמידים לא גדול . כמו בבתי-ספר בארץ. הכיתות לא עוברות 25 תלמידים ובלימודי שפה לומדים בקבוצות קטנות יותר. הילדים כאן לומדים מכתה א' – 4 שפות, ליטאית, רוסית, אנגלית ועברית. כיוון שזהו בית-ספר יהודי, לומדים כאן עברית, היסטוריה ישראלית, מסורת ומוסיקה ישראלית. אנחנו כמובן משלבים גם את החגים היהודיים, ומנסים לפרוס את פרטי החג בין כל הכיתות כך שבכל כיתה ילמדו משהו חדש על החג לפי הגיל ולפי היכולת. מתקיימים גם טקסים לפני כל חג, ואנו מנסים לגוון את הפעילויות הנוספות על השיעורים. אנחנו שתי שליחות מישראל ומולנו מלמדים מורים מקומיים. צוות המורים של בית-הספר נחמד מאוד. חדרי הכיתות שלנו, עברית ומסורת נמצאים ממש צמוד לחדר המנהל וחדר המורים הכללי וגם הספרייה וחדרי המחשבים נמצאים באותה קומה ובאותו אזור. יהדותו של בית-הספר בולטת בכל כיתה ובכל מסדרון. בקיצור, נחתתי טוב ואני שמחה על כך. זוהי שנתי השלישית בשליחות ולכן גם יותר קל לי מבחינות רבות. אני מבינה רוסית די טוב, מצליחה לתקשר עם אנשים כאן גם באנגלית. כאן לא מסתכלים על זרים בצורה מוזרה. עדיין אין כאן מספיק תיירים והעיר הזו בהחלט שווה שיתיירו בה. היא יפה ומטופחת אבל מספר התיירים עדיין מועט.
הייתי כבר בשני אירועי מוסיקה גדולים, באופרה או יותר נכון מחזה עם אופרטות, שנקרא "נישואי האלמנה" הרוב דובר בליטאית, שהיא שפה מאוד מוזרה, לאוזני. אבל המשחק, המוסיקה, הריקודים והתלבושות היו מרהיבים וגרמו לי הנאה רבה. והייתי גם בקונצרט לפתיחת העונה: נגנו רחמנינוב ומוסורגסקי והיו גם סולנים ומקהלה ענקית מעיר שכנה שנקראת קאונאס ( היא קובנה או קובנו) . בעלת הדירה שלי שעליה צריך לספר במיוחד אישה מיוחדת היא גרה מעלי. היא קנתה לי כרטיסים לכל העונה, ומבחינת מוסיקה אני מסודרת. ואני מאוד שמחה. לאט לאט, או אולי מהר מכפי שחשבתי אני יוצרת לי קשרים עם מקומיים כדי שלא אחיה לי לבד. אבל כפי שאתם יודעים ומכירים אותי אין סכנה כזאת.
המשך יבוא במכתב הבא ובו אספר על אירועים הקשורים לשואה וביקורי בעיר העתיקה ובאיזור גטו וילנה.
אצרף גם כמה תמונות מראש השנה, טקס לפני החג, בהשתתפות השכבה הצעירה של בית –הספר. שימו לב בהמשך ההודעה.
כתבו לי. אני ממש מחכה. אשמח גם לשמוע את כולכם. שיחות הטלפון מפה די יקרות לכן אני מצלצלת פחות. אפשר לדבר במסנג'ר או בסקייפי, או אם תרצו תתקשרו אלי.
מספר הטלפון: 370-5-2617116
שלכם
דודה

1 בספטמבר הצלצול הראשון

בית ספר "שלום עליכם"  היום הראשון 

לחצו כאן לגלריה 

הילדים הגדולים בכתה 12 י"ב עם הקטנים כתה א'   

וילנה - השואה ופונאר

שלום חברים 2 באוקטובר 2004
לפני מספר ימים סיפרתי לכם על בית-הספר היהודי בווילנה, והבטחתי לספר על פרויקט הקשור בשואה שמתקיים כאן. ובכן הפעם אספר על הנושאים הללו.
ממש בימים הראשונים לשהותי כאן, הגיעה המורה להיסטוריה של בית-הספר ושאלה אם אני מעוניינת להגיע ליום עיון הקשור בשואה ומתקיים באחד המלונות בעיר. אני לתומי חשבתי שידברו בשפה המובנת לי ויהיה תרגום, כי המרצות הגיעו מישראל מיד ושם. כשהגעתי לשם התברר לי שההרצאה מתקיימת ברוסית, ישבתי שם כשעתיים, פגשתי את האישה שמובילה את הפרויקט כאן בווילנה, היא דיברה אנגלית. אישה מרשימה למדי. שמעתי את ההרצאה הראשונה. שוחחתי עם הנשים שהגיעו מישראל. ולאחר מכן יצאתי משם. היו שם מורים להיסטוריה מכל בתי הספר בווילנה. התברר לי שההרצאות הללו הן סיום לסמינר ארוך שהתקיים בנושא השואה שבמסגרתו משתלמים כל מורי ההיסטוריה בעיר כדי לעבוד עם התלמידים על הנושא. המרצות מישראל סיפרו לי שהן מסיימות שבוע או שבועיים (לא זוכרת) במדינות הבלטיות, אסטוניה, לאטביה וליטא, שבמסגרתן הרצו בפני מורים במדינות הללו. הם נתקלו בשאלות שהראו בורות רבה בנושא השואה ואחת המרצות אף אמרה לי ממש: " לא ממש אוהבים אותנו כאן..." כששאלתי אותה לפי מה היא אומרת זאת? היא אמרה שלפי השאלות שהמורים שואלים במהלך ההרצאות.
באותו יום יצאתי מן המלון והלכתי לבד בתוך העיר העתיקה, כל הזמן חשבתי והרגשתי את היהודים הרבים שחיו שם. כמובן זה היה רק סיור היכרות ראשוני, הגעתי לרחוב "גאונו" על שם הגר"א "הגאון מווילנה" שחי כאן במאה ה-18, לא ממש ידעתי מה לחפש וגם לא ראיתי הרבה פרט לשם גאונו. לרחוב היהודים עדיין לא הגעתי.
לפני כשבוע וחצי ב-22 בספטמבר הוזמנו על-ידי המוזיאון היהודי המחודש לאירוע פתיחה מרגש. גם כאן לא בדיוק קלטתי במה מדובר. במהלך האירוע הבנתי שהמקום המפואר והמקסים שבו אנו יושבים היה תיאטרון יהודי, אשר שופץ בשנים האחרונות כמובן בסיוע של תורמים יהודים. המקום יקרא מרכז הסובלנות. ובו ייערכו הצגות ואירועים בנושאי הסובלנות ויעלו שאלות כואבות שקשורות גם בשואה. האנשים שדיברו באירוע דיברו בשם ממשלת ליטא, סיפרו על הפרויקט שהחל להתגלגל לפני שנתיים במסגרתו ממשלת ליטא החליטה לא להתעלם מנושא השואה. לחנך לסובלנות ולשאול שאלות כואבות שלא נגעו בהן במשך שנים. כיצד קרה שהעם הליטאי שיתף פעולה עם הגרמנים בגלוי והשתתף באופן פעיל ברצח העם היהודי בליטא. כאשר הגענו לאולם הזה ניגשה אלי אותה בחורה שפגשתי בקורס למורים. היא נתנה לי גיליון שבו מפורטים פרטי הפרויקט. מתוך הגיליון הזה צילמתי לכם שני קטעים חשובים שבהם מפורטים פרטי הפרויקט. החומר באנגלית. רציתי שתקראו אותו במקור. בטוחה שיעניין אתכם.
צפינו בסרט שמתאר את מהלך הפרויקט והביא גם צילומים של התמודדות בני נוער עם נושא השואה. באותו אירוע דיבר גם הצייר שמואל בק, הוא יליד וילנה, ניצול שואה. הוא הגיע מארה"ב עם הנכד שלו בן ה-13 והוא סיפר היכן הוא הסתתר בשואה מאימי הנאצים והמקומיים וכיצד ניצל. שמואל בק גם הציג בווילנה לפני מספר שנים מספר יצירות שעוסקות בנושא השואה. באולם הזה מוצגת תערוכה של תשמישי קדושה יהודיים מהמאה ה-19 שהשתמרו במוזיאונים אחרים בעיר והועברו למרכז הסובלנות היהודי וכן מוצגות תערוכות של ציורים המתארים את חיי הקהילה בווילנה. עם הרבה כיתובים באידיש. אנשים יהודים רבים בקהילה עדיין מדברים אידיש. בקיץ התקיים כאן קורס אידיש במשך למעלה מחודש אליו הגיעו אנשים מכל העולם, כולל מישראל.

ביום חמישי, 23 באוקטובר, למחרת האירוע במרכז הסובלנות. יצאנו עם תלמידינו לאזכרה ממלכתית שנערכה בפונאר. השנה לא הגיעו נציגים מישראל לאזכרה זו אבל יצג את ישראל גרי קורן מן הקונסוליה בריגה. הטקס היה מרגש מאוד. יער פונאר או כפי שהוא נקרא כאן פאנארי, נמצא במרחק כ-10 ק"מ מווילנה. ליד היער כפר קטן ושלוו, וכמובן תחנת רכבת. אך מי שהגיע לכאן לא "זכה" כבר לעלות לרכבת. על המצבה במקום כתוב שנרצחו במקום 70.000 יהודים. אני כמובן קראתי שוב ושוב על המקום: היהודים נרצחו ביער זה בבורות הריגה. הבורות הללו נחפרו ע"י הרוסים לצורך הטמנת מיכלי דלק בקרקע, זה לא בוצע. במקום זאת השתמשו הנאצים והמקומיים שעזרו להם בגלוי ( ולפעמים אף ביצעו במקומם את העבודה טוב יותר) בבורות להרג המוני של יהודים.

באזכרה השתתף ראש הממשלה הליטאי (שסוף סוף למדתי את שמו: בראזאוסקאס) הוא דיבר שוב על המחויבות של הליטאים לזכור וגם לעשות חשבון נפש. ראש הקהילה היהודית דיבר גם הוא. תלמידינו ערכו טקס של קטעי קריאה ושירה. תלמידה צעירה מכתה ה' שרה את "שקט שקט בני נחרישה... באידיש, בקהל עמדו אנשים זקנים שחוו את השואה, חלקם כפרטיזנים ביערות הם עמדו ובכו. כאשר התלמידים הבוגרים שרו את שיר הפרטיזנים באידיש כמובן.. הם הצטרפו לשירה. מנהל בית הספר דיבר גם הוא, בעיקר על הרג ילדים קטנים, ועל משמעות הפגיעה בילדים קטנים וטהורים שאינם יכולים להתגונן.
האנשים דיברו בליטאית, והיה גם תרגום לאנגלית. בקהל היו גם אורחים רבים שהגיעו להשתתף בפרויקט מארה"ב, ומאנגליה, וכמובן כל מי שקשור לקהילה היהודית בווילנה.
אשלח גם תמונות מן הטקס.

בשבת שעברה וגם היום הסתובבתי באזור העיר העתיקה ברחוב היהודים ובאתרים של הגטו בווילנה. יש שלטים: כמו מפת גטו וילנה. ביתו של הגאון מוילנה ופסלו של הגאון מווילנה. אך כאשר אתה פותח מפה של העיר שום אתר יהודי לא מסומן במפה. היום ראיתי מקומות נוספים מוזיאון לחסידי אומות העולם, מקום שבו ביקר הרצל ומסומן בשלט.
כאשר הסתובבתי באזור הגטו, הבנתי איך אפשר היה לסגור את היהודים בתוך האזור שלהם ולא לתת להם לצאת. לא היה צריך לבנות חומה. כאשר יצאתי מן הגטו, הבנתי שהיהודים היו סגורים בתוך הגטו שלהם, ויכלו לראות מן החלונות שלהם כיצד אנשי העיר ממשיכים לחיות את חיי היום יום כאלו לא קורה כלום. כאשר נלקחו מאות גברים מבתיהם, הובלו לפונאר ונרצחו שם, עדיין סברו היהודים שהם נלקחו למחנות עבודה והם יחזרו, לא היה ברור לאן הם נעלמו.

טוב אני מקווה שלא הכנסתי אתכם לדיכאון. אני חיה את חיי היום יום, עובדת בבית-הספר ונהנית, אבל כפי שאתם ודאי מבינים אי אפשר להתעלם מן הדברים והבטחתי לכתוב בפירוט על העניין. בפעם הבאה נושא אחר. מחר בבוקר יום ראשון אנחנו נוסעים לטייל, כי הגיעה לכאן משפחת השגריר המיועד במינסק, ואנחנו נוסעים איתם לטייל באחד המקומות הקרובים. הסיפור בקרוב.
להתראות
שלכם דודה

רחוב הגאון מוילנה

כדי לצפות בסרט לחצו על PLAY

התרשמויות ראשונות בליטא

שלום חברים 14/10/04

אני שוב כותבת לכם, לאחר שתיקה של זמן מה. לא שלא היה מה לספר אבל גם אני לא רוצה שתתעייפו ממני. בזמן האחרון כמה מן החברים שלחו לי דוא"ל וביקשו שאכתוב שוב, אז זהו גייסתי את עצמי לכתוב. אשמח לקבל מכם תשובות בסוף השבוע הזה. אספר לכם הפעם על ביקורנו במקום מיוחד במינו בשם טראקאי. זהו איזור של אגמים במרחק של 12 קילומטר בלבד מוילנה. זוהי הבירה העתיקה של ליטא. האיזור מפורסם ביופיו, אגמים יערות ופסטורליה. כאשר מגיעים אורחים זו תמיד הזדמנות טובה לצאת מן העיר. אז הפעם הגיעו לוילנה הקונסול של ישראל בבלרוס (רוסיה הלבנה) עם משפחתו. שמו הרצל מימון. הם טיילו בעיר ובאיזור הקרוב ביום הראשון וביום השני נסענו איתם לטראקאי. המקום מרהיב ביופיו, מבצר אדמדם בנוי בסגנון מיוחד. שוכן על אי או בעצם חצי אי בלב איזור אגמים. צילמתי תמונות, אשלח במצורף למכתב גם תמונות. מן ההסברים הבנתי שלמקום הגיעו הצלבנים בתקופת ימי הביניים, והיו במקום קרבות. המבצר היה בנוי מעץ והוא עלה באש. ומה שקיים היום, הוא שיחזור של המבצר אך הוא בנוי היום מאבן. וגם כך הוא יפה ביותר. תיירים רבים מגיעים למקום בקיץ ובחורף. כשאנחנו הגענו לפני כשבועיים בסוף ספטמבר לא היו אנשים רבים. בחנויות לתיירים יש הרבה מאוד עבודות קירמיקה. הרבה פעמונים תלויים מקרמיקה עשויים בצורות מיוחדות . קניתי בתקופה האחרונה כמה דברים כאלה והם תלויים בדירתי, עבודה מקסימה בעיצוב נהדר.
מדי פעם בסופי שבוע אני הולכת לטייל בעיר העתיקה של וילנה. זה לא רחוק מן הבית שלנו. יש רחוב אחד שהוא כמו רחוב נחלת-בנימין, מדרחוב עם דוכנים רבים של כל מיני עבודות יפות. הסתובבתי שם ונהניתי מכל רגע.
בסוף השבוע האחרון הגיעה חברה שליחה ממינסק ואיתה הלכנו לאחד הקניונים הגדולים שהולכים ונבנים כאן בקצב רציני בשנים האחרונות, קניון "אירופה" החנויות יפהפיות, העיצוב כאן הוא מיוחד במינו, גם לחנויות שלנו בארץ יש מה ללמוד מהם בשטח העיצוב. המקום הזה הולך ומקבל מימדים שיתאימו לשוק האירופי וזה בדיוק מה שהם רוצים. העם הזה אמביציוני מאוד. בשונה מאוד מן הרוסים, הם מאוד חרוצים ושואפים להגיע רחוק, אנשים גאים מאוד, וגם שמחים לא הולכים עם הראש באדמה וחושבים על הצרות. אפשר להרגיש את זה ברחוב. ברוסיה אתה לא יכול להסתכל לאנשים בעיניים, אתה מיד נראה חשוד, כאן זה לא ממש כך. האנשים מתקשרים.
בבית הספר הילדים מאוד פתוחים ונחמדים, מחייכים, אומרים שלום, מכירים את המורים ומתייחסים אליהם בכבוד. אחד היתרונות של בית-הספר הזה שהוא לא כל-כך גדול. יש בו הרגשה ביתית. מתייחסים לכל ילד באופן אישי, והילדים מרגישים בו הרגשה ביתית. אפשר לראות את זה בעיקר בחדר האוכל. הילדים מנומסים, עומדים בתור, יושבים יפה, לא עושים רעש, מצליחים לאכול בהפסקות וגם להגיע לשעורים בזמן. המחירים סבירים מאוד, זולים במיוחד. גם אנחנו המורים יכולים לאכול ארוחת צהריים ולפעמים אנחנו אוכלים. כל יום בהפסקת עשר אנחנו יורדים לשתות תה עם בוליצ'קה טובה, מן לחמניה עוגתית ממש טעימה. זה מאוד חשוב כי עכשיו כבר קר, אם לא אוכלים קשה להחזיק מעמד בקור הזה. הגוף דורש אנרגיות.
נגמרו החגים ואנחנו חזרנו להוראת העברית. הצלחנו ליצור תוכנית בית-ספרית וזה עובד מצויין. בקרוב נתחיל גם ליישם כמה פרוייקטים שתכננו לכיתות. בקיצור לא משעמם לנו. בהתחלת ינואר תהיה חופשת הסתו בסוף הרבעון הראשון. אנחנו מתכננים לטייל. עוד לא ברור לאן. עוד תשמעו על כך.
כתבו לי, מחכה למכתביכם
להתראות
שלכם דודה

רחוב גדמינו - גלריה

כדי להגיע אל הגלריה של רחוב גדמינו בעונות שונות
לחצו כאן על הקישור

מבט על רחוב גדמינו המחודש  מן החלון שלי 

שלכת בוילנה

מופע עונות השנה מול חלוני השלכת מרתקת ביותר
אל הגלריה לחצו על הקישור

שלכת מרהיבה מול החלון

שלכת בוילנה ובריגה

שלום חברים 5 בנובמבר 2004

אני יודעת שלא שמעתם ממני זמן מה. סיימנו כאן את הרבעון, עברו חודשיים מאז תחילת שנת הלימודים. יצאנו לחופשת סתיו. כפי שסיפרתי לכם כבר מספר פעמים, הסתיו כאן מורגש מאוד. לפני כמה ימים ראיתי כתבה בעיתון הארץ שמדברת על הסתיו בישראל, שקיים בעיקר בשירים שכתבו אנשים אשר זכרו את הסתיו מאירופה. אכן כאן עונת הסתיו נמשכת לפחות חודשיים, זה מתבטא בשמיים קודרים רוב הזמן, אפילו לא רואים עננים הכול אפור , העצים מחליפים צבעים מירוק לכתום-אדום, צהוב. ואז במשך זמן מה שלכת אמיתית, עד שהעצים נשארים ערומים לחלוטין ללא עלווה, ואז לפתע מתגלים כל המונומנטים בעיר שלא נראו קודם. העצים נראים כמו פסלים. מאוד מעניין לצלם בעונה הזאת את הנוף דרך העצים הערומים. כך עשיתי בסן-פטרבורג, וכך אני עושה כאן עכשיו. בקיצור הנוף משתנה מאוד מעונה לעונה. כיוון שהקור, הגשם, והשמיים הקודרים הם עובדה קיימת, חייבים להמשיך לחיות עם זה, אנשים מסתובבים בחוץ למרות הקור. לובשים מעיל חם, נעליים מתאימות, גרביונים ויוצאים לדרך.
גם אנחנו החלטנו לצאת לטיול עם תחילת החופשה, בשבת האחרונה יצאנו לדרך לכיוון ריגה- בירת לטביה. קודם כל תיאמנו את שהייתנו בעיר עם חברותינו השליחות בריגה, והבטחנו את המקום שבו נוכל ללון בריגה, קיבלנו דירה שלמה, לכולנו, נסענו במכונית של משפחת מזין, חברתי לשליחות אלה, ומשפחתה. המדינות הבלטיות שייכות היום לשוק האירופי, ובאירופה כמו באירופה, עברנו את הגבול במכונית עם בדיקת דרכונים קצרה. תוך כמה שעות הגענו לריגה. מזג האוויר היה קר מאוד יותר מאשר בווילנה. היה מאוד נוח שהייתה לנו שם דירה. החברות קיבלו אותנו בשמחה, היה נעים מאוד להיפגש עם חברותינו השליחות.
ריגה עיר גדולה מוילנה וגם שונה מאוד ממנה. העיר דומה יותר לספ"ב , בתקופת שלטונו של פטר הגדול נבנו רבים מן הבניינים וזה ניכר בעיר. ביום ראשון הסתובבנו בעיר ובעיר העתיקה. אני כמובן צילמתי הרבה תמונות. הצלחנו לתפוס את השלכת בעיצומה במרכז העיר, השמיים היו מעוננים וירד גשם קל ולכן התמונות קצת אפלוליות, אבל כיוון שהמצלמה הדיגיטלית מתגברת על כל המכשולים, אני חושבת שהצלחתי לצלם תמונות מדהימות. כמובן שאשלח רק כמה תמונות מתוך כמות גדולה שצילמתי. נפגשנו בעיר עם נציגי הסוכנות שיושבים בריגה ושוחחנו איתם על כמה עניינים. בקיצור, התמונות יספרו את הסיפור במקרה הזה, טוב מן המלים. בעוד כמה זמן אנחנו צריכים לקבל כאן אשרות שהייה לזמן ממושך. אנחנו מאוד מקווים שלא יעשו לנו בעיות. בגלל הנושא של השוק האירופי, הם מאד מקפידים פה על חוקים שונים של כניסת זרים, לאחר שלושה חודשי שהייה אנחנו צריכים לקבל אישור לשהייה ממושכת, הגשנו הרבה מסמכים. ממני ביקשו את גיליון הציונים שלי מלפני שלושים שנה מהאוניברסיטה בבאר שבע, וגם אישור על מגוריי בארץ. האישורים הללו כבר בידיי, היה צריך לתרגם לאנגלית, לעשות אישור נוטריוני עם אפוסטיל. אני מקווה שדרך התלאות הזו נגמרה ונוכל לקבל את הניירות ללא כל סיבוכים. אם לא נצטרך לנסוע לריגה ולקבל שם ויזה שתעלה הרבה כסף. אבל כל דבר בזמנו. מקווה שהעניינים יסתדרו.
אנא כיתבו לי, כפי שאתם יודעים אני עונה אישית לכל מי שכותב לי אישית, אני מאוד מחכה למכתבים שלכם. אם אתם עדיין לא מחוברים לסקייפי, תוכנת הטלפון, אני מזכירה לכם שבהליך פשוט מאוד אפשר להתקין את התוכנה ולדבר עם כל העולם חינם ללא כסף. אשמח מאוד לדבר עם כל אחד מכם. את התוכנה ניתן להתקין מהאתר: http://www.skype.com/ ההתקנה פשוטה ביותר, התוכנה אינה פוגעת בפעילות אחרת במחשב, זה בדוק. אני מדברת עם כמה אנשים באופן קבוע וזה ממש נפלא. אז להתראות... כתבו לי....
שלכם דודה

הטירה חורף ראשון בוילנה

שלום חברים 15.11.04
בכל פעם שאני מצליחה לצאת מן השגרה (כן, גם כאן יש שגרה) אני מרגישה צורך לכתוב ולספר לכם קצת על קורותיי. כמה מכם כבר הציעו לי באיזה שהוא שלב להפוך את הדברים לספר. אז אני רואה במכתבים הללו גם ראשי פרקים לספר שאולי ייכתב פעם ויהיה מלווה בצילומים שלי. אתם יודעים שאני מצליחה לשלוח רק מעטים מן הצילומים. אני מצלמת הרבה מאוד, ואולי אפילו אתחיל לעשות כאן איזה חוג צילום בקהילה היהודית בעיר. הצילומים עוקבים אחרי חילופי העונות שהם מעניינים במיוחד. יתכן שהשבוע יתחיל לרדת שלג, דיברתי עם חבר מספ"ב היום ופתאום הוא אומר לי אני רואה בחלון את השלג הראשון. לפי התחזית באינטרנט מתחיל להתקרר, גם מרגישים את זה במיוחד בבוקר. היום הייתה כבר קרה על הצמחייה המועטה ששרדה בקור.
ביום ראשון שעבר, לפני יותר משבוע, התבהר קצת ואז החלטתי לעלות לטירה
שאותה אני רואה מחלוני. זהו מגדל גבוה שממנו יש תצפית מעניינת מאוד על העיר. המגדל הזה הוא אחד המבצרים הראשונים בעיר של הנסיך גדמינו. הוא נבנה ונהרס מספר פעמים. היום הוא משופץ, יש בתוכו מוזיאון שמתאר את הכיבושים, כולל מלחמות של צלבנים ואבירים עם שריון מתכת כבד. המגדל בנוי על גבעה שנראית כמו תל מלאכותי מהתילים הארכיאולוגיים שאנחנו מכירים בארץ. כיום יש מעלית שאיתה ניתן לעלות עד הטירה עצמה ועליה ניתן לטפס במדרגות עץ. מן המגדל עצמו יש תצפית יפה על העיר לכל הכיוונים, לכיוון הנהר, לכיוון העיר העתיקה, וכן לכיוון הרחוב שבו אני גרה. גדמינו פרוספקט.
כמו להכעיס, כשעליתי על המגדל, הגיעו עננים די כבדים והתחיל לרדת גשם. לצערי הצילומים יצאו קצת אפלים. אני ראיתי נוף יפה, אבל לא הצלחתי לקלוט היטב את המראות במצלמה. אשלח תמונה או שתיים מן הנוף.
אירוע חשוב נוסף אירע השבוע. מול הבית שלי יש בית יפה, שעמד בשיפוצים מאז הגיעי לכאן. לאט לאט ראינו שמאחורי הפיגומים יוצא בית יפהפה, על הבית היה תלוי שלט עם הבטחה שבמקום זה תקום חנות "זארה" . השבוע סוף סוף פתחו את החנות המדהימה הזו. פתאום סיום השיפוצים תפס תאוצה, ותוך יומיים החנות התחילה לפעול, פועלים רבים עבדו יומיים ולילה להתקין את הכל לעבודה, והעסק עובד. החנות נראית יפה מכל הכיוונים. גם בפנים יצרו חנות מפוארת המשתרעת על שלוש קומות. האזור שלנו הוא בין המרכזיים בעיר החדשה והמתפתחת בצד העיר העתיקה. הרחוב שלנו הוא רחוב אירופאי, עם חנויות אופנה מתקדמות ביותר, בתי קפה אקסקלוסיביים ומדרחוב שבסופי השבוע מלא באנשים המטיילים להנאתם. את כל זה אני רואה מחלון דירתי.
אתמול, יום ראשון, הצטרפתי לשני אנשים שיצאו לסיור בקהילות בליטא, עם סימון שהוא בחור צעיר שרואה לעצמו שליחות ושומר על קשר קבוע בין הקהילות והמרכז בווילנה, ועם הרב חיים בורשטיין, אותו הכרתי כבר בספ"ב וכיום הוא הרב של ליטא, ועובד מטעם הקהילה היהודית בווילנה. היינו בשני מקומות: בשאוליי, מקום שנמצא במרחק שלוש שעות נסיעה מווילנה, במקום זה הייתה קהילה יהודית גדולה מאוד. הסיפור של הקהילה דומה לסיפור של קהילות רבות אחרות כאן שנכחדו לחלוטין בתקופת השואה. כיום יש שם קהילה קטנה של 250 אנשים. אחרי שאנשים רבים עלו לישראל, רבים מן היהודים שנשארו חשבו שהם נשארו לבד, יש שם אדם בשם בוריס שטיין, רציני, הוא הקים שוב ומחזיק את בית הקהילה שאליו מגיעים אנשים רבים,הכל יחסי, מתוך הקהילה הקטנה הזו. למפגש הזה עם הרב הגיעו כ50 איש. בזמן המפגש עם הרב אני טיילתי רגלי בעיר וצילמתי כמובן. אשלח תמונות. בהמשך הגענו לעיר פוניבז'. זו קהילה קטנה מאוד כ 50 איש ובכל זאת הם רואים עצמם קהילה. פגשנו שם את האנשים מבוגרים, צעירים וגם ילדים.
השאר יסופר בהמשך, להתראות, כתבו לי
שלכם דודה

בית הכנסת היחיד סגור

שלום חברים 6 במרץ 2005
לאחרונה שלחתי לכם מצגות ולא כתבתי סיפורים. קיבלתי משובים חיוביים ביותר על המצגות. אני מבינה שאהבתם במיוחד את התמונות המקבילות של אותו אזור בעונות שונות. גם אותי הפתיעה ההקבלה בין התמונות הללו למרות שידעתי שזה רעיון טוב. צילמתי במודע מאותו מקום. כאשר הייתי בסן-פטרבורג כבר חשבתי שיהיה מעניין להעמיד תמונה מול תמונה בעונות שונות. יש לי כבר הרבה חומר חדש למצגות אבל אני לא מספיקה לעשות זאת. אני לא יודעת אם ידוע לכם אבל לוקח זמן רב להכין מצגת ברמה גם אם יש רעיון וחומר מוכן. מקווה להכין שוב מצגת בקרוב. בינתיים אני רוצה לספר לכם על כמה דברים שהתרחשו כאן ואצלי בתקופה האחרונה.
לפני כשבועיים באחד מן הימים של סוף השבוע כשאפשר היה לצאת קצת החוצה יצאתי לכיוון בית הכנסת היהודי בווילנה. יש כאן בית-כנסת יפה מאוד, אבל למרבה הצער בית-הכנסת סגור ולא פעיל. אני לא ממש מבינה את פרטי העניין אבל משהו מזה הבנתי. יש כאן רב של חב"ד שפועל כמה שנים בקהילה. ואנשי הקהילה הביאו רב אחר. הוויכוחים הגיעו לסכסוך רציני ולבסוף נסגר בית-הכנסת. כשהגעתי לבית הכנסת וראיתי כמה הוא יפה ממש כעסתי על כך שהוא סגור. בחזיתו של בית הכנסת כתובות המלים "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" ובחזיתו על הגג מתנוססות לוחות הברית עם עשרת הדיברות בעברית.
מאוד מרגש לראות את בית-הכנסת שעומד ברחוב מרכזי בעיר. ומאוד מרגיז לראות את הפתחים שלו מכוסים בניילונים. היהודים מתפללים בבית-כנסת זמני באולם על שם הכנר ישה חפץ בבית הקהילה. בחגים בית הכנסת היה סגור. כאשר הגעתי לשם הופתעתי מכך שזה ממש הרגיז אותי באופן אישי. ראיתי בזה עלבון ובושה לכל היהודים היושבים כאן בווילנה. וכיוון שאני נפגשת עם הילדים ועם אנשים מן הקהילה זה הרגיז אותי שבעתיים. אשלח 3 תמונות להדגים את העניין.
בשבוע שעבר הייתי בכנס של הסוכנות שנערך בקייב, זה היה ממש טוב. טסתי לשם ביום ראשון. לצערי לא ראיתי ממש את העיר. תנאי מזג האוויר לא ממש מתאימים לטיולים. אבל כולנו השתכנו במלון אחד בלב העיר קייב. קיבלו אותנו בשדה התעופה באוקראינה המתחדשת, בשלטים מאירי עיניים בעברית של הסוכנות היהודית באוקראינה. ההשתתפות שלנו נציגי "חפציבה" בכנס הגדול של הסוכנות הייתה חשובה מאוד. סוף סוף הכירו בנו כחלק אינטגרלי של הסוכנות, הרגשנו שהתחילו לצרף אותנו ברצינות למשפחה הזו. עד עכשיו כשנה וחצי היינו קצת ילדים חורגים בכל הארגון הגדול הזה. היו הרבה דברים מעניינים אבל לא אפרט אולי בסיפורים אישיים למי שיתעניין במיוחד. חזרתי די מהר לאחר יומיים ביום שלישי בערב כבר הייתי בביתי בווילנה.
המחשב שלי נפל לפני כמה ימים ולכן אולי שמתם לב שלא הייתי ברשת כמה ימים. כרגע המחשב עובד, הצלחנו להחזיר אותו לחיים, יחד עם האחראי על מעבדות המחשבים בבית-הספר, הוא מומחה והצליח לתת לי כמה עצות טובות, וניקינו את המחשב מכל מיני צרות.
בינתיים הכל בסדר המחשב עובד. זה חשוב לי מאוד משום שזהו סם החיים שלי, עם המחשב אני מתקשרת איתכם וגם מדברת בסקייפ, ועכשיו למשל אני שומעת רדיו –גלי צה"ל- דרך האינטרנט.
מזמן לא כתבתי לכם. אני מקווה להכין בקרוב מצגת חדשה ולשלוח לכם קצת רשמים חדשים מן המקום כאן. השבוע היה שלג כבד. עכשיו פתחתי את האתר שבו יש דיווח מזג האוויר מעודכן כל הזמן ושם היה כתוב שיש כאן הלילה 17- מעלות. בבית כמובן לא מרגישים זאת. מחר בבוקר, יום שישי, יש לנו חופש כי זהו יום העצמאות היותר חדש, השחרור מן הרוסים בתחילת שנות התשעים. היום היה יום מאוד בהיר. נקווה שיהיה כך גם מחר, למרות הקור אפשר לטייל כשיש יום שמש ויפה בחוץ.
להתראות בינתיים, כתבו לי מחכה לתשובותיכם
שלכם דודה

בית הכנסת היחיד בימים טובים יותר

Trakai Lithuania

גלריה של צילומים מטראקאי
לחצו כאן להגיע לגלריה

הכנסה של הקראים ברחוב הקראים בטראקאי

ביקור בטראקאי Trakai

שלום חברים 2005–04–22
זהו גם אני מצטרפת למברכים בחג שמח. שולחת לכם הפעם מכתב קצת יותר קצר. זה עתה נפרדתי מאחותי בשדה התעופה. היא הייתה אצלי כמעט שבוע. אני אומנם עבדתי אבל הצלחתי לארגן לה כאן במשך יומיים ליווי של בחורה בשם רגינה קופילביץ' שהיא מדריכת תיירים, דוברת עברית, היא תוכל להדריך כאן כל אחד מכם שיגיע לכאן. יום אחד היא הייתה עם אחותי לבד, וביום השני אני יצאתי מוקדם מבית-הספר ויצאנו יחד למקום יפה, לא רחוק מווילנה, בשם טראקאי , זהו מבצר שבו שכנה הבירה העתיקה של ליטא, המבצר שוכן על שטח מוקף באגם ענק. אני מבקרת במקום כבר פעם שנייה. הפעם לא הצלחנו לשוט, כי היה השבוע די קר והייתה רוח די חזקה. אבל ביקרנו בתוך המוזיאונים שנמצאים בתוך המצודה. חוץ מזה היה מעניין לראות בתוך המבצר הזה גם הכנות לסרט שעומדים לצלם, בנו שם תפאורה בתוך החצר הפנימית של המבצר.
יש שם גם סיפור מעניין על הקראים. המלך ויטאוטאס הביא את הקראים הללו מן האי קרים אשר בים השחור לשמש כשומרי ראשו. יש אזור שלם שקרוב למבצר שהוא בתים של קראים, אפשר לראות את הבתים לפי צורת הבנייה בתי עץ עם שלושה חלונות מקדימה. ביקרנו במוזיאון שלהם ושם מצאנו כמה דברים מעניינים מבחינתנו. את התאריכים הם כותבים במניין השנים היהודי 5682-5686
מסמך אחר ששבה את ליבנו היה ספר תפילות או פיוטים כנראה כתוב בעברית בשם "רני פלט" כתוב באותיות עבריות, כנראה בשפה התורכית, אך בתוך הטקסט אפשר למצוא תיבות עברית כמו: תשובה, כבוד, סליחה, כפורים. זה מאוד מעניין למצוא את הדברים הללו במקום כזה. טראקאי הוא מקום מאוד מיוחד ומעניין. וגם יפה מאוד. אצרף למכתבי 2 תמונות מן המקום.

אנחנו חוגגים כאן את הפסח בבית-הספר עם התלמידים וגם עם הקהילה. ביום ראשון בצהריים יש ארוחת צהריים לכל מי שמעוניין מן הקהילה היהודית במלון מחוץ לעיר בשם "ווילון" שם נפגוש את כל האנשים שאנחנו מכירים כאן. אני כבר מרגישה יותר טוב, לא לבד. בעוד חודשיים אגיע לארץ לחופשת הקייץ. אני מקווה שאשאר כאן בשנה הבאה. אראה את כולכם בקייץ.
חג שמח לכולכם
להתראות שלכם
דודה

מצעד החיים בפולין

שלום חברים

עבר כבר שבוע מאז חזרתי מן המסע לפולין, ועשרה ימים מאז הצעדה עם התלמידים מבית-ספר "שלום עליכם" מווילנה, ליטא, לכיוון אושוויץ-בירקנאו.
כאשר נודע לי לפני כמה חודשים שיש אפשרות לנסוע ל"מצעד החיים" עם תלמידים שלנו, מיד אמרתי שאני מעוניינת להצטרף למסע הזה. הרבה שנים רציתי לצאת לפולין. בשם האהבה וההערכה לאימא הפולנייה שלי, ברטה קליינר, אמי באה לארץ מגאליציה המזרחית, היום אזור שנמצא באוקראינה בקרבת הגבול עם פולין, היא נולדה בכפר קטן בשם שצ'בקי (לאחר חיפושים ממושכים מצאתי אותו במפה) בשנת 1912, השטח אז אזור השייך לאוסטריה. בשנות ילדותה חוותה את מלחמת העולם הראשונה, את הרעב, גיוס האב לצבא האוסטרי, מות שני אחים כתוצאה מהרעב והמחלות. כיוון שלא היו הרבה יהודים בכפר עקרה המשפחה את מגוריה לעיר סקאלאט ליד טרנופול כדי לאפשר לילדים ללמוד בבית-ספר עם יהודים. באותה תקופה השטח היה כבר שייך לפולין. שם גרה המשפחה כ-7 שנים. לאמי היו בארץ הרבה חברים מן העיר הזו. כאשר בגרה אמי, עברה לעיר הגדולה, היא הגיעה לטרנופול ושם הצטרפה להכשרה של קבוצת "גורדוניה". אמי הגיעה לארץ בשנת 1934, 5 שנים לפני הפלישה הגרמנית לפולין. היא השאירה בפולין משפחה, אב אם, אח נשוי עם שני ילדים, ואחות. כאשר הגיעה אמי לארץ עם קבוצת גורדוניה לקיבוץ חולדה היא הבינה מהר מאוד שבקיבוץ לא תוכל לקבל כסף תמורת עבודתה, לה נותרה עוד משימה חשובה לשלוח כסף להורים למחייה, ולהוציא את אחותה אילנה מפולין באופן דחוף. אמי עזבה את הקבוצה בחולדה ועברה לכפר הנוער בן-שמן לעבוד ולהרוויח כסף. את האחות הצליחה אמי להביא לארץ ברגע האחרון. אילנה הגיעה לארץ באנייה האחרונה של האצ"ל, בשנת 1939, הייתה צעירה ויפה, והתגייסה לאיי. טי.אס הבריטי במלחמת העולם השנייה אילנה הייתה נהגת משאית, במשך כמה שנים, בשיירות הבריטיות שנעו ממצרים לסוריה, דרך ארץ-ישראל.

שאר המשפחה נשארה בפולין, מבחינתנו הילדים שגדלו בארץ הם נשארו דמויות מתוך התמונות שתלויות על הקיר. כשאילנה עזבה את פולין היא הצטלמה עם האב האם, והאח ומשפחתו. כך נשארה לנו תמונה של המשפחה. מה עלה בגורלם? כנראה נרצחו ביער הסמוך למקום מגוריהם. מה עלה בגורל משפחת האב שהיו לו 11 אחים? כנראה אותו גורל. אני נולדתי 4 שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, ובן-דודי, בנה של אילנה נולדה שנה לפניי. שנינו קרויים על שם ההורים. פנחס ויהודית. במשך שנים לא נשאתי את השם יהודית, אלא בתעודת הזהות, כל מי שהכיר אותי קרא לי דוּדָה. אני חושבת שאמי לא יכלה לקרוא לי באמת בשם אמה למרות שהעניקה לי את השם הזה, היא קראה לי דודה או דודינקה. כאשר יצאתי לשליחות ברוסיה, החלטתי לחזור לשם הרשמי שלי, כאן קוראים לי יהודית. היו לכך כמה סיבות. השם יהודית או יודית כפי שהם קוראים לי מוכר כאן וקל לביטוי, להתחיל להסביר את הכינוי דודה היה לי יותר מסובך. מלבד זאת כנראה שהגיע הזמן להיקרא על שם סבתי שנרצחה אי שם בפולין, אותה לא הכרתי כמובן.

אני לא יודעת למה העמסתי על גבי את המטען הזה כל השנים, אחי ואחותי לקחו את הנושא הזה בצורה אחרת לגמרי. אבל לא לכל דבר יש הסבר, אני חשה את הקשר הפולני הזה הרבה שנים. זו הסיבה שנמשכתי למזרח אירופה. במשך שנים דיברתי עם אמי על האפשרות להגיע למקומות הללו. היא הנידה ראשה בביטול ואמרה שאין סיכוי, כי איזור טרנופול- לבוב נמצא באוקראינה, במשך שנים "מעבר למסך הברזל" . ובכן, אני כבר שנה שלישית בשליחות. שנתיים בסן-פטרבורג, והשנה התקרבתי יותר לאזור פולין. גם בלרוס ולטביה מעניינות אותי בגלל קשר לסבא השני שלי, אותו לא הכרתי אבל הוא הגיע לארץ ישראל עם הגדודים העבריים והיה בין ראשוני ההתיישבות בארץ. אבל זה לספור אחר.

מצטערת שהעמסתי גם עליכם את הסיפור המשפחתי שלי. אבל הסיפור השתחל לכאן באופן טבעי, כי בכל דקה במסע הזה לפולין חשבתי על אמי ומשפחתה ועל האחרים כמובן.
הגעתי עם תלמידי לוורשה באוטובוס ישיר בתחבורה ציבורית לוורשה. יש כאן חברה שיש לה קווים בכל אירופה, יורוליין. 8 שעות נסיעה מווילנה והגענו לוורשה, בירת פולין. מחיר הכרטיס הלוך וחזור, עם הנחה פחות ממאה דולר. כיוון שהגענו יום לפני כולם, סידרו לנו מלון במרכז וורשה, לא רחוק ממלון נובוטל, שבו פתחו מרכז אוכל לכל הקבוצות שנמצאות באיזור וורשה. שם אכלנו ארוחת ערב ושם פגשנו קבוצות גדולות מאוד של יהודים שהגיעו מצרפת. באותו ערב הצלחנו לטייל במרכז וורשה, הלכנו ל "ככר שלושת הצלבים" לחלק מכם לא צריך להרחיב, ולאחרים אומר שאנחנו גדלנו על הספר "מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים" ובשנים האחרונות אני גם ערכתי סרט ווידאו עם רמי הוכמן, שאביו היה ממוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים, והוא הספיק לעשות איתו טיול שורשים בפולין. בהמשך טיילנו ברחוב מחודש שבו יש בתי קפה ומסעדות ונקרא נובי סווייט.
למחרת 04.05.2005 חברנו אל הקבוצה הגדולה שהגיעה מכל רחבי ברית-המועצות לשעבר, הגיעו אנשים מקאזאן, מקישינב, מזפרוז'ה, ממוסקבה ועוד. חלק מהאנשים נסעו ברכבות ובאוטובוסים 30-48 שעות, מסע ארוך ומייגע.
היום הראשון בוורשה התחיל לא טוב, היה גשם, מבחינה ארגונית היו כמה תקלות, ובכל אופן הצלחנו להיות בבית-הקברות הענק בוורשה, באזור גטו וורשה ראינו את המצבה הענקית לזכרם של לוחמי הגטו, את איזור הבונקר שממנו הוצאו הלוחמים האחרונים, האומשלגפלאץ, הככר ממנה נשלחו תושבי הגטו למחנות.
בערב השתתפנו בעצרת המרכזית ליד המצבה ללוחמי הגטו, הטקס הזה נוהל ברובו בצרפתית השנה, ורק קטע קטן ממנו היה באנגלית. פה ושם נשמעו גם מלים עבריות וגם שירתו של דודו פישר בעברית.
ביום חמישי 05.05.05 יום השואה בישראל, התקיים "מצעד החיים" ואחר-הצהריים העצרת המרכזית באושוויץ בירקנאו. אנחנו יצאנו ברכבת מוורשה לאושביינצ'ים, לשם כך קמנו מוקדם מאוד בבוקר. ב-7 בבוקר הרכבת יצאה, והגענו לאזור אושוויץ בשעה 11.30 . אתם וודאי מתארים לכם את התחושה המוזרה לנסוע ברכבת לאושוויץ..... אבל כמובן להבדיל אלף אלפי הבדלות....... רבים שלחו SMS לחברים: אני ברכבת לאושוויץ......
יחד עמנו ברכבת היו כ-2000 איש וכולנו התחלנו את המצעד מתחנת הרכבת ועד למחנה אושוויץ בירקנאו. היה מאוד מרגש להגיע לפתח המחנה ולשמוע ברקע את הרמקולים הגדולים שבהם קורא דודו פישר שמות אנשים שנספו בשואה, מכל העולם ביניהם גם אנשים מליטא, תלמידי ורבים אחרים בקבוצת "אורט רוסיה", אליה היינו שייכים הקשיבו לשמות ושמעו שמות של אנשים שמקום מוצאם מליטא, רוסיה, רוסיה הלבנה, פולין, הונגריה ועוד ועוד.
בתוך המחנה, כאשר אתה עומד על פסי הרכבת ומדמיין לך את האלפים שהגיעו לכאן בקרונות המשא ונשלחו לסלקציה, ורבים מהם נשלחו לתאי הגזים מיד, אינך יכול שלא להזדעזע מהגודל. ושום תמונה שראית אי פעם לא מצליחה להעביר את מימדי המחנה וממדי האסון, רק כנמצאים במקום מבינים את גודל השיטה וממדי ההשמדה.
פולין עכשיו יפה, ירוקה, הכל צומח ופורח, המקום נראה שקט ופאסטורלי, לרגעים אתה יכול לשכוח ולהתפעל מהנוף הנשקף בטיסת הרכבת או במחנה עצמו, ואז השרידים של המשרפות המפוצצות, הגדרות החשמליות, המצבות, הצריפים, הבלוקים, המראות שצברת כל השנים בסרטי יום השואה וימי הזכרון. הסיפורים של הניצולים, המחשבה על האנשים, הנשים והילדים, שכל אחד מהם היה עולם ומלואו ויכול היה להעמיד משפחות שלמות של אנשים שהיו ממשיכים את חייו. והלב נחמץ ובוכה.
אתם ראיתם את העצרת בטלוויזיה, אנשים סיפרו לי שהיה מאוד מרגש לשמוע את ראש הממשלה אריאל שרון , ואת הרב לאו ואחרים. אנחנו השתתפנו, היינו במקום, אבל בגלל הגודל המרחק שבו עמדנו וכמות האנשים היה קשה מאוד לשמוע הכל ולהתרגש, שמענו היטב את דברי ראש הממשלה, וגם אחר-כך בערב העלינו שוב את דבריו בשיחות עם התלמידים. ההשתתפות הייתה חשובה, הכמות הגדולה קצת פגמה.

למחרת בבוקר חזרנו למוזיאון באושוויץ , היינו חייבים לסגור את המעגל עבור התלמידים ולקשר את הכל ביחד, לא היה לנו מספיק זמן לראות הכל. אבל ראינו הרבה מן המוצגים, כדי לתת לתלמידים את התחושה שהכל אכן קרה, יש כאן עדויות חיות. ביקרנו במוזיאון היהודי, בביתן של ערימות המוצגים המזעזעות:המזוודות עם השמות והתאריכים, הפרוטזות, המשקפיים, כלי האוכל, השערות, הנעליים. בחדר יזכור, ערכנו אזכרה קטנה משלנו. ראינו את המחנה את הגדרות החשמליות הכפולות, את קיר המוות, את המשרפות, את השער המפורסם ועליו הכתובת "העבודה משחררת".
באותו יום נאלצנו לצאת מוקדם כדי להגיע לפני כניסת השבת למלון שלנו בוורשה.
לא הספקנו לבקר בקראקוב, שמענו שזו עיר יפה במיוחד ושם גם יש הרבה שרידים של הקהילה היהודית. המרחק מאושוויץ לוורשה, כמעט כמו המרחק מווילנה לוורשה. נסענו כ-7 שעות.
המלון שלנו, מלון 500 בו השתכנו חברי הקבוצה, שכן על אגם, מרחק של כשעה נסיעה מוורשה. מקום פסטורלי ומרגיע. נשארה לנו השבת למנוחה. תלמידנו היו זקוקים למנוחה הזו. וכדרכם של צעירים, הם התחברו זה עם זה, נפגשו ובילו יחד, גם המפגשים הללו של נוער יהודי מכל רחבי ברית-המועצות לשעבר היו מעניינים מאוד, נוצרו חברויות ולמחרת בבוקר היה קשה להיפרד.
במוצאי שבת הצלחנו עוד לתפוס קצת מוורשה – העיר העתיקה, מה שהשאיר טעם של עוד.
אני רוצה לחזור לוורשה, לקראקוב. מקווה שאוכל לעשות זאת במהלך השנה הבאה. ככל הנראה אני נשארת כאן, בווילנה. המסע הזה מבחינתי היה חשוב ביותר. בתחילת שנה הבאה אני מתכננת להגיע לרוסיה הלבנה, חשוב לי לבקר במינסק, בבוברויסק מקום הולדתו של ברל כצנלסון, מקום בו פעל גם הסבא שלי, וחבר למשפחת כצנלסון. עוד לא הייתי בדווינסק מקום הולדתו של סבי, היום עיר שניה בגודלה בלטביה, דאוגבפילץ- מרחק כמה שעות מווילנה.

אשלח לכם כמה תמונות מן המסע.

להתראות
דודה
יהודית גרעין-כל

ביקור הנשיא קצב בוילנה והטקס בפונאר

שלום לכל החברים 19/10/05

אני שמחה לכתוב לכם שוב כפי שהבטחתי. אתם כבר יודעים שאני לא כותבת כאשר אני לא ממש מרגישה טוב, כי אני אוהבת לכתוב מכל הלב. אז באמת בחודש הראשון כאן, הרגשתי לא כל-כך טוב. אבל עכשיו הכל כבר מאחוריי. עברנו כאן הרבה אירועים, ביקר בווילנה נשיא המדינה שלנו- מר משה קצב. הוא הרשים את המארחים שלו כאן. הוא התקבל בכבוד רב אצל נשיא ליטא ואלדאס אדמקוס, נערכה ארוחת-ערב מפוארת בארמון הנשיא, והשתתפו בה אנשים נבחרים מן הקהילה. למחרת היה אירוע גדול בבית-הכנסת. סוף סוף פתחו את בית-הכנסת ובחגים שוב מתפללים כאן בבית-הכנסת הגדול שנבנה בתחילת המאה. הורידו את הניילונים מן הכניסות.
בבית-הכנסת הנשיא נפגש עם אנשי הקהילה היהודית. אנחנו כמובן נכחנו באירוע זה עם רבים אחרים. לאחר הנאומים, הוא שוחח עם כמה אנשים באופן אישי. ובהזדמנות הצלחנו ללחוץ את ידו ולהחליף איתו כמה מילים. אצרף לכם תמונה כדי שתאמינו. מבית-הכנסת יצאו הנוכחים לאזכרה הממלכתית בפונאר, מקום ביער במרחק מספר קילומטרים מווילנה בו נרצחו 70,000 יהודים מווילנה ומקומות נוספים בליטא, ע"י הנאצים ועוזריהם המקומיים. האזכרה הייתה מאוד מרשימה. נאומו של הנשיא היה מאוד מרגש, הוא דיבר על הפרטיזנים ועל אבא קובנר ועל הקריאה למרד בנאצים שיצאה מגטו ווילנה.
כיוון שיש לי קשר עם רגינה קופילביץ שהיא מדריכת תיירים ודוברת ליטאית רוסית אנגלית ועברית, והיא נתבקשה לתרגם את הנאומים של הנשיא ועוד, היא פנתה אליי כדי שאעזור לה לתרגם את הנאומים, כך הזדמן לי לראות את נאומי הנשיאים עוד לפני שהם נאמרו. רגינה הייתה צמודה לנשיא בכל שעות ביקורו, כולל בביקור בפרלמנט הליטאי. רגינה רצתה לגמול לי על העזרה וכנראה שבסוף השבוע הקרוב אצא איתה לאזור דרום ליטא, לעיר נופש וספא שנקראת דרוזקינינקאי, זו העיר שבה היא נולדה, והיא הבטיחה לי בילוי טוב בסוף השבוע הזה.

בבית-הספר בתקופה האחרונה גם אנחנו נמצאים בתקופת החגים. הילדים מאוד אוהבים את הפעולות הקשורות לחגים. יש לנו תוכנית לכל כתה, הילדים לומדים בכל שנה נושא אחר, שרים את שירי החגים, בעיקר הקטנים נהנים מן החגיגה. בראש השנה ערכנו פעילות בשלושת השכבות. עכשיו יש לנו סוכה בבית-הספר, חלק מן השיעורים מתקיימים בסוכה. אנחנו, השליחות מישראל, משולבות היטב בחיי בית-הספר. את הפעילויות החברתיות לשנה זו תכננו כבר בשנה שעברה, יחד עם הסגנית, כל המורים משתלבים בפעילות, הנושאים היהודיים ממלאים תפקיד חשוב מאוד בחיי בית-הספר, החדרים שלנו נמצאים במקום מרכזי בבית-הספר ומהווים מוקד של פעילות לילדים. זו באמת הרגשה טובה ואנחנו בהחלט מרגישות שיש לנו מה לתרום.
לפני כמה ימים התקיים יום המורה ,קיבלתי "דיפלומה" מן התלמידים "מיס ארץ-ישראל". מאד מצא חן בעיניי. אני לא תולה אף תעודה על הקיר. אבל את הדיפלומה הזו תליתי כאן בדירתי.

בסוף השבוע הבא מתחילה חופשת הסתיו אני נוסעת לספ"ב היא סן-פטרבורג שבה חייתי שנתיים. חברי מחכים לי שם. יש לי כבר כרטיסים וגם ויזה. אני נוסעת לריגה באוטובוס ומשם בטיסה לספ"ב. כשאחזור אספר לכם רשמים מן הביקור. אני מאוד מתרגשת לחזור לשם.

ועכשיו נעבור לסיפורי הסתיו. בתקופה האחרונה הנוף מאוד יפה בליטא. חבל שהשמש ברחה לנו ומתחיל להתקרר. יש כאן צבעים ממש משכרים. העצים שבכל תקופת הקיץ, החל מחודש מאי היו ירוקים, החלו להצהיב לפני כמה שבועות, אפשר לראות גוונים שונים של צהוב, כתום, אדום וירוק. העצים משנים את הגוונים בזמנים שונים. חלקם מוקדם וחלקם מאוחר. התוצאה בנוף ממש מרהיבה. לפני כמה ימים, הלכתי לצלם באזור הטירה, שאותה אני רואה מחלוני, מתנוססת על הגבעה. למרות הקור העז, לא וויתרתי לעצמי והגעתי למקום, ידעתי שבעוד כמה ימים הרוח המשתוללת בחוץ, תעיף את העלים והעצים יישארו ערומים, ולא אספיק לתפוס את השלכת הזו. בכל מקום שרק אפשר אני מצלמת את הנוף הזה. צילמתי כמובן עשרות תמונות. אולי מאות. אספתי כמה מהן וערכתי במצגת שאותה אני שולחת אליכם. מקווה שתיהנו. מותר להעביר את המצגת לחברים.

מתגעגעת לכולכם. אגיע לארץ בדצמבר. אך אכתוב עוד לפני כן. אפשר לדבר איתי בסקייפ. אפשר לחפש את שמי dudagarinkol אני כל הזמן על הקו. בכל ערב ובסופי שבוע שבהם אני לא יוצאת לטייל.

להתראות להפעם
שלכם
דודה
יהודית גרעין-כל
וילנה, ליטא

שגרה של חורף קר בווילנה

שלום לכל החברים 28.01.2006 כ"ח בטבת תשס"ו

לפני כשבועיים חזרתי לווילנה אחרי ששהיתי בארץ כשלושה שבועות. שבועיים חופשה ושבוע סמינר בירושלים. נהניתי מאוד להיות בארץ. אני מתגעגעת לימי השמש של ישראל, אפילו באמצע החורף. לפני שבוע היו כאן כמה ימי שמש, אבל היה בהיר מאוד וקר מאוד. הטמפרטורות כאן הגיעו עד ל29- והילדים הצביעו ברגליים. הם פשוט לא הגיעו לבית-הספר. הפסדנו כמה ימי לימוד אבל אנחנו המורים הגענו לבית-הספר. בעצם לא ממש הוכרזה חופשה אך כשהטמפרטורות טיפסו לקור לא סביר רוב ההורים השאירו את הילדים בבית ודי בצדק. הרבה פעמים אני מתפעלת מכוחם של הילדים לקום בבוקר בימים כל-כך קרים ולהגיע לבית-הספר. חלק מן הילדים מגיעים ממקומות מאוד רחוקים ונוסעים בתחבורה ציבורית. החורף כאן קשה מאוד. השנה הגיע לכאן גל קור כזה שאני לא חוויתי עדיין למרות שזו השנה הרביעית שלי באזור.

חזרנו לבית-הספר ולשגרת העבודה, אנחנו מתחילים להתכונן למסעות השורשים ולמצעד החיים. שאליהם יצאו תלמידנו באביב. אני כנראה אסע עם תלמידי כתה ט' לאוקראינה – לאזור גליציה המזרחית. מאוד רציתי להגיע לאזורים הללו כיוון שאמי הגיעה לארץ מחבל ארץ זה. כשאמי נולדה בשנת 1912 בכפר קטן לא רחוק מאזור טרנופול-לבוב, השטח היה אוסטרי. אמי ראתה את עצמה תמיד כפולניה. אך השטח הזה עבר מיד ליד. כיום השטח נמצא באוקראינה. אמי ואחותה למדו שבע שנים בסקאלאט - עיירה סמוכה לטרנופול שבה היה בית-ספר יהודי ואליה עברה המשפחה כאשר הבנות הגיעו לגיל בית-ספר. אני לומדת עכשיו את הפרטים על השטח הזה ואני מקווה שאכן אוכל לעשות את המסע הזה עם התלמידים שלי השנה.
לפני כמה ימים התארחו אצלנו בבית-ספר קבוצה גדולה מאוד של רבנים משיקגו. הם מאוד התפעלו מבית-הספר שהוא מטופח ומסודר ובהחלט מרשים. כולם דוברי עברית, היה לנו מאוד נעים לקבל אותם בבית-הספר. התלמידים שלנו הופיעו בפניהם. יש לנו בבית-ספר להקות ריקודים ומקהלות של גדולים וקטנים.

לפני שיצאתי לארץ, שלחתי לכם כמה מצגות על השלכת ועל פטרבורג. נשאר לי עוד חומר שצילמתי בריגה – לטביה, בדרכי חזרה מפטרבורג. החלטתי להכין מצגת עם החומר הזה. ואני שולחת את המצגת הזו. אני מקווה שתהנו מן הצילומים ותשלחו לי תגובות.

להתראות
כיתבו לי או דברו איתי בסקייפ אשמח מאוד
חפשו את שמי בסקייפ dudagarinkol מחובר

שלכם דודה