סיום השליחות והמסע האישי

שלום חברים יקרים יוני 2007

זהו, אני מסיימת את שליחותי, את הימים האחרונים לשהייתי בווילנה אני מקדישה לאריזות, פרידות, וגם אריזת המסמכים והתמונות במחשב, כי הוא זקוק לטיפול דחוף. כרגע בימים אלו, חמישי שישי שבת וראשון, אפשר עוד לדבר איתי בסקייפ. אני מחוברת לאינטרנט. אחר-כך אגיע לארץ להתמקם שוב באזור רמת-השרון, כך אני מקווה. בהתחלה אשהה אצל חברתי מאירה, אך אני מחפשת דירה, ועומדת לקנות מכונית, כמובן.
אני שמחה מאוד לחזור לארץ, אינני יודעת עדיין אם אני יוצאת לפנסיה, או ממשיכה לעבוד שנה או שנתיים, בינתיים לא אישרו לי את הפנסיה.
יש לי הרבה מאוד תוכניות לגבי השנה הבאה, והכל תלוי כמובן. זה חייב להתבהר בחודשים הקרובים. אני מקווה שהכל יסתדר לטובה. בכל מקרה אני שמחה לחזור הביתה. אני יכולה לגלות לכם, שלא היה לי קל לחיות בארץ שאינה מדברת בשפתי, קשה מאוד להתאפק ולא להרגיש בבית. למרות שהתרגלתי לחיות כאן והרגשתי די טוב בסביבה שנעשתה מוכרת לי במשך הזמן. קיבלתם ממני מכתבים ומצגות ממקומות שונים בהם ביקרתי בתקופת שהותי בספ"ב וגם בווילנה, השתדלתי למצות את הטוב מכל מקום. לראות, לחוות חוויות, לצלם, להתרשם. ובעיקר לעשות את מה ששלחו אותי לעשות כאן, ללמד עברית בבית-הספר, להיות שליחה טובה, להעניק לילדים ידע וקשר ליהדות, לישראל, ולעם היהודי. אני יודעת שהשקעתי בהרבה אהבה שהענקתי לילדים. וגם בהרבה חומרים שקניתי בארץ באופן פרטי והבאתי לכאן. השארתי כאן הרבה מאוד חומרים שקניתי. אני יודעת שיהיה להם שימוש כאן. ועשיתי הכל באהבה ומאהבה. עשיתי גם כמה דברים מעבר לכך, ביצירת קשר עם אנשים בקהילה, בהשתתפות בסמינר "לימוד" ובהרצאה שנתתי שם, בהוראת עברית בקהילה, בהתנדבות כמובן.
אני מרגישה מאוד טוב כאשר אני מסתכלת אחורה על חמש השנים שהייתי בשליחות. מעבר לכך קרו לי גם הרבה דברים חשובים באופן אישי, אני חוזרת לארץ עם הרבה מטענים חדשים. במשך שנים הרגשתי משיכה לאזורי מזרח אירופה בגלל ההיסטוריה המשפחתית שלי. אמי שנולדה כפולניה באזור טרנופול ב1912 ,במקום שהיה אז תחת משטר אוסרו-הונגרי, ובשנים האחרונות נמצא באוקראינה. הגעתי לאזור זה במסע שורשים. מוצאו של סבי מצד אבי, מדווינסק, היא דאוגבפילץ, העיר השנייה בגודלה בלאטביה של היום. גם לו יש סיפור מעניין ביותר.
גם את המקום הזה חקרתי לעומק. סבי זה נפטר בגיל צעיר יחסית, כאשר אבי היה בן 15, לא היה לנו ממש את מי לשאול על חייו. אך במשך השנים התגלו שני מקורות מידע חשובים. האחד, אגרות ברל כצנלסון שהכיר את סבי אישית, והיה חברו האישי, ואף מצולם איתו בתמונה אישית של שניהם מן הגדוד העברי. תוכלו לראות את תמונתו של סבי, שמואל גרינקול, עומד ליד ברל כצנלסון, בתמונה שלו מן הגדוד העברי, בספר הביוגרפי עליו שנכתב על-ידי אניטה שפירא.
מקור נוסף הוא קרובי המשפחה שלנו, אחיו של סבי, שהגיע מריגה עם בני משפחתו בשנת 1978 לפני נפילת הגוש הסובייטי, משפחה ציונית שהצליחה לצאת בהרכב מלא באותה תקופה, גם כאן יש סיפור ארוך, שעוד לא סופר עד הסוף. כשעסקתי בכל ההיסטוריה הזו, גיליתי שיש לי חומרים לרומן משפחתי לא רע בכלל, אולי אצליח לגייס את עצמי לכתיבה.
היום אני מבינה גם את ההיסטוריה והאסטרטגיה של האזורים הללו.
בחודש מאי סגרתי את המעגל, כאשר נסעתי לסוף שבוע בבלארוס, שהיתי במינסק אצל חברתי מרים מילשטיין שגם היא מורה בבית-הספר היהודי במינסק, והצלחתי להגיע למקום חשוב, לבוברוייסק. בבורוייסק נולד ברל כצנלסון, חברו האישי והקרוב של סבי. הרגשתי צורך להגיע לשם. במקום זה ארח אותנו מורה לעברית בשם פימה-יפים כצנלסון. הוא לא יודע אם הוא קרוב של הכצנלסונים שהגיעו לארץ אבל יחד איתו הסתובבנו במקומות שונים בעיר, ביקרנו בבית הכנסת שהוחזר לקהילה היהודית הקטנה שנותרה במקום. בבית-הקברות היהודי המטופח להפליא מצאנו מצבות רבות עם השם כצנלסון, וכמובן שמות יהודיים נוספים. ביקרנו ליד אנדרטת הניצחון במלחמת העולם השנייה שנמצאת בכל עיר גדולה בבלארוס. פימה לקח אותנו לאתר קטן שבו יש אנדרטה לחסידי אומות העולם שהצילו יהודים בעיר. ובצהריים התארחנו בביתו לארוחת צהריים. הביקור הזה היה מאוד חשוב מבחינתי וסגר לי מעגל נוסף שקשור למוצאה של משפחתי.
ביקרתי כמובן גם בהרבה אתרים במינסק, שהיא עיר גדולה מאוד. אני צריכה להקדיש עוד פרק חשוב למינסק, צילמתי שם תמונות מעניינות. ולכן אשלח הפעם מצגת קצרה שמציגה את בוברויסק, העיר של ברל כצנלסון, שבה גם ביקר סבא לא פעם, בהיותו פעיל ציוני סוציאליסטי,
עד המהפכה של 1905, המהפכה שנכשלה, שאחריה נאלצו פעילים רבים לעזוב את רוסיה, וגם הוא עזב באופן די בהול בחברת אשתו נחמה שהייתה פעילה גם היא במפלגה. המסלול שהם עשו הוא ארוך ומפותל, הם לא עזבו
לארץ-ישראל, כחבריהם אנשי העלייה השנייה. סבי למד אגרונומיה בגרמניה, ואחר-כך הגיע לארה"ב, אבי נולד בבאלטימור. ולסבי הייתה חווה חקלאית בארה"ב. בדרכו שלו, הוא הגיע לבסוף לארץ-ישראל כאשר התגייס לגדודים העבריים, הוא היה בגדוד הל"ט של המתנדבים מקנדה וארה"ב, בהגיעו לחלמיה במצריים הוא פגש שוב את חבריו מרוסיה, שהתנדבו לגדוד הל"ח מארץ-ישראל,ביניהם ברל כצנלסון שכותב באגרות שלו על הפגישה המרגשת עם סבי.
סבי, שמואל גרעין-כל, הגיע לארץ ישראל עם הגדוד של מרגולין, דרך עבר הירדן, כנראה בעקבות פגישותיו עם החברים והתרגשותו מהמפגש עם ארץ-ישראל החליט להשאר בארץ.
הרבה פרטים לא ידועים. אבל הספור מעניין בכל מקרה. הסבא שלי הצטרף לקבוצה שייסדה את מושב בן-שמן, בין המושבים הראשונים שהוקמו בארץ בשנות העשרים, והתקיים עד שנת 1948.
הסבא הזה נפטר צעיר לצערנו הרב,בשנת 1932. אך סיפורו הוא מרתק, והצלחתי לחבר עוד חולייה בפאזל המסקרן הזה.

זהו חברים, אני לא סיימתי לספר את הסיפורים. אך שליחותי מסתיימת בימים אלו. אחדים מכם כבר כתבו לי שהמכתבים שלי יכולים לשמש ראשי פרקים לספר שאכתוב, אני מקווה להרים את הכפפה, ולכתוב. יש לי הרבה רעיונות, עכשיו אני מקווה שיהיו לי הכוחות לכתוב משהו מעניין ומרתק על השנים המרתקות הללו. עוד לא יודעת מה ואיך. יש לי גם הרבה מאוד חומרים מצולמים. מקווה לעשות משהו עם כל הרעיונות הללו.

ועכשיו למציאות. אני נוחתת בישראל ביום ראשון 24.06.07 החל מיום שני 25.06.07 הנייד שלי יהיה זמין. אשמח לדבר עם מי שיתקשר. כמובן שאהיה עסוקה בשבועות הראשונים בהתמקמות. אך אתם תדעו איך למצוא אותי, או בנייד או בדוא"ל. אני מאוד מתגעגעת לארץ, אשמח להריח את הריחות, לשמוע את השיחות בעברית, ואפילו להתחמם בחמסינים של ישראל.

להתראות
שלכם דודה
יהודית גרעין-כל

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה