ביקור בלונדון

שלום חברים 10 באפריל 2005

כבר עבר זמן רב מאז כתבתי. לאחרונה התחלתי לקבל מכתבים מודאגים מחברים שלא שמעו ממני כלום. אז הגיע הזמן לכתוב קצת. אני יודעת שהתרגלתם לשמוע ממני אחת לכמה זמן קצת סיפורים, לפעמים אפילו צמוד צמוד. אבל לפעמים יש תקופות שלא בא לך להיות יצירתי ולספר לכל העולם מה קורה. אז ככה לפני חודש בערך נתקפתי גם אני במצב רוח לא טוב. משום שנמאס כבר מן החורף המתיש הזה וחודש מרץ כאן היה ממש מגעיל, ירד שלג ללא הפסקה. אז הגיע סוף שבוע אחד שבו היה גם חופש ביום שישי בגלל איזה חג מקומי כאן, והיה לא נעים לצאת החוצה, ולי נמאס מן החורף. לאחר יומיים בבית יצאתי קצת ביום ראשון, הסתובבתי בחוץ בסביבה הקרובה לבית, והחלקתי, וחטפתי מכה בברך השמאלית, ובמשך שבועיים כאבה לי הרגל. נדמה לי שרמזתי על כך במכתבי הקודם. אבל גם זה עבר אני בריאה, הכל בסדר הכאבים ברגליים עברו, טוב שלא שברתי כלום. באותו סוף שבוע החלטתי שאני לא יושבת בבית בחופשה המתקרבת ואני נוסעת לאיזה שהוא מקום. דיברתי והתכתבתי עם אחייניתי ענת שגרה לא רחוק מלונדון והיא הזמינה אותי לבוא אליה, באותה תקופה גם הילד הגדול היה בחופשה מבית-הספר. נסעתי אליה, היו חמישה ימים נחמדים מאוד, טיילנו באזור שבו היא גרה בשולי לונדון מקום שנקרא טיידון בויס, תחנה אחת לפני סוף הקו המרכזי האדום של הרכבת התחתית. המקום אנגלי מאוד. הגעתי לשדה התעופה גאטוויק בטיסה ישירה מווילנה, שדה התעופה הזה גדול מאוד והטרמינל מזכיר מאוד את הטרמינל החדש בשדה התעופה שלנו "בן-גוריון". ענת פגשה אותי בתחנת וויקטוריה הענקית. ונסענו יחד אליה. בילינו יפה גם באזור שלה ונסענו גם ללונדון לפארקים ולמוזיאונים. זו לי הפעם השלישית בלונדון כך שלא הייתי לחוצה לראות את הכל, פשוט נהניתי מהיציאה ושבירת השגרה. צילמתי כמובן. אשלח לכם כמה תמונות יפות.
אצלנו בווילנה, החיים זורמים וחזרנו לפני שבוע לעבודה לרבעון האחרון. מסיבת הפורים שלנו שסיימה את הרבעון השלישי הייתה מאוד מוצלחת, הפעלנו את כל בית-הספר, הקטנים והגדולים, הילדים התחפשו והופיעו, ואפילו המנהל אפשר להפסיד יום לימודים שלם לצורך העניין. בדרך כלל קשה לשכנע אותו, אך הפעם הכנו תוכנית ברורה ומלאנו את כל היום בפעילות והוא השתכנע שכדאי.
השבוע כתה ט' שלנו יוצאת למסע שורשים בבלארוס (רוסיה הלבנה). אני לא יוצאת כי מישהו צריך להישאר ללמד, אבל אני מתכוננת להשתתפותנו במסע החיים עם כתה יא בהתחלת מאי. השנה עמותת "מצעד החיים" מארגנת אירוע ענק שישתתפו בו 18.000 איש, אנחנו נגיע באוטובוס מווילנה לפולין ומשם ידריכו אותנו אנשים של העמותה, נלון שם 4 לילות ונסייר בקרקוב ובוורשה. אני בטוחה שיהיה זה אירוע מרגש במיוחד. אני רציתי שנים להשתתף באירוע זה ולהיות בפולין, ועכשיו זה יצא לפועל. גם מנהל בית-הספר נוסע איתנו. אני מכינה את כתה יא לקראת המסע הזה, והם מאוד מתרגשים, זו כתה טובה מאוד, ואני בטוחה שיהיה מעניין ומועיל, ובוודאי מרגש ומרשים במידה רבה.מזג האוויר מאוד השתפר מתחמם כאן, הרבה יותר קל להסתובב בחוץ עם נעליים קלות יותר. השלג נמס ושוב אפשר לדרוך על קרקע בטוחה ללא חשש. אתמול קניתי מעיל מתאים לתקופה זו, משהו יפה, במקרה עברתי בחנות וראיתי מעיל שמאוד משך את תשומת ליבי, לא האמנתי שאמצא מעיל מתאים למידותי, בדרך כלל זה קשה, להפתעתי מצאתי כזה. היום חנכתי את המעיל, כאשר יצאתי לפסטיבל הסרטים כאן. הקרינו היום את הסרט של המפיקים הישראלים מרק רוזנבאום ואבי בוגנים: "אודסה, אודסה." סרט מעניין. שכנתי ובעלת הדירה, מודיעה לי כל פעם שהיא רואה משהו מעניין. היא קנתה לי כרטיסים והלכנו יחד לראות את הסרט.
טוב בינתיים סיפרתי לכם הרבה דברים. מצב רוחי בסדר. בעוד חודשיים וקצת אגיע לארץ. מקווה שאוכל להישאר כאן בשנה הבאה. התרגלתי לבית הספר. אוהבת את הילדים ויודעת מה לעשות איתם. אני בטוחה שעוד שנה או שנתיים כאן יהיו טובות מאוד. אחותי מגיעה אלי השבוע. זה ממש נהדר. נבלה יחד כמה ימים.
להתראות שלכם דודה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה